ב"ל 43865-02-19

תקציר

התיק נסוב סביב השאלה האם התובעת, שמעולם לא הייתה נשואה למנוח, זכאית להיות ידועה בציבור שלו, ולכן זכאית לגמלת שאירים מהמוסד לביטוח לאומי. בית המשפט בחן בקפידה את העדויות והראיות הקיימות, לרבות אלה שהוצגו לאחר פסק הדין הקודם. על פי חוק הביטוח הלאומי, אישה לא נשואה חייבת לעמוד בשני תנאים לקבלת הגמלה: הראשון, ידועים בציבור, והשני, חיים משותפים בעת פטירת המבוטח. בעוד שהתובע והמנוח אכן ניהלו בעבר יחסי ידועים בציבור וחיו יחד מספר שנים, בית המשפט מוצא כי לא כך היה בשנים שקדמו לפטירתו. מהראיות עולה כי הקשר הזוגי ביניהם נפסק בסביבות שנת 2010, והמנוח חזר להתגורר בדירת התובע בשל קשרי משפחה והעובדה שלא היה לו לאן ללכת. הם ישנו באזורים נפרדים בדירה, ובתה ונכדיה של התובעת התגוררו בחלקים אחרים של הבית. מהצהרותיו של המנוח בטפסי התביעה לגמלה ובמסמכים רשמיים נוספים עולה כי הוא לא ראה בתובעת בת זוגו, והתייחס אליה כאל בת דודתו או חברתו לשעבר. בנוסף, מעשיה של התובעת, כגון כעס על כך שהמנוחה שינתה את כתובתו לשלה ולא שיתפה אותו בצוואתה, מעידים על חוסר מחויבות לחיים של שיתוף פעולה. ככלל, שוכנע בית המשפט כי התובע והמנוח לא היו ידועים בציבור בשנות חייו האחרונות. לפיכך, התביעה לגמלת שאירים נדחית. על החלטה זו ניתן לערער לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.