ת"א 44758-07-22

תקציר

פסק הדין דן בסמכות המהותית לביטול פסק דין המאשר הסכם פשרה ובדרישות הפרוצדורליות לכך. נמצא כי לבית המשפט המחוזי סמכות לבטל פסק דין הצהרתי שניתן על ידו, אך לא לבטל פסק דין על פינוי שניתן על ידי בית משפט השלום. בעוד שבית המשפט מסרב לדחות את התביעה מחוסר עילה או מטעמי התיישנות, הוא מקבל את עילות הסף שנטענו על ידי ההגנה, דהיינו שיש לדחות את תביעת התובע על הסף מחמת השתק והשתק שיפוטי. כלל השתק העילה אינו חל כאן, שכן התביעות הנוכחיות והקודמות מבוססות על עילות נפרדות. עם זאת, כללי השתק החברה וההשתק השיפוטי מצדיקים את דחיית התביעה במלואה. השתק החברה חל כאשר קיימת זהות עובדתית ומשפטית בין התביעות, וההליך הראשון הסתיים בקביעה פוזיטיבית החיונית לתוצאתו. הואיל והתביעה הנוכחית סותרת את פסק הדין המוסכם הקודם בדבר מעמדו של התובע כשוכר חופשי, והתובע נהנה ממנו, חל כלל השתק החברה. זאת ועוד, דוקטרינת ההשתק השיפוטי מונעת מבעל דין להעלות טענות סותרות בהליכים שונים. מאחר שהתובע הסכים בעבר להיות דייר חופשי ללא סייג ונהנה מהטבות מהפטריארכיה, כעת הוא אינו יכול לטעון שהוא בעלים או לפעול ככזה. לפיכך, תביעתו של התובע נדחית על הסף, והוא חויב לשלם 8,000 ₪ שכר טרחת עורך דין לפטריארכיה.