ע"א 8497/11

תקציר

ערעור זה מקורו בפסק דין של בית המשפט המחוזי מרכז לוד בעניין פשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט. המחלוקת נסובה סביב חלקת מקרקעין בראשון לציון, שבה עומד להיבנות בניין מגורים, כאשר המערערת, חברת בנייה, הסכימה לבנותו על בסיס הסכמים שונים שנחתמו עם המשיבים, שהם הבעלים המשותפים של הקרקע. עיכובים בבנייה הובילו למשא ומתן על עדכון התמורה עבור שירותי הבנייה, אך המשיבים התעקשו לדבוק בהסכמים המקוריים. בית המשפט המחוזי הציע פשרה, לפיה שמאי יקבע את עלות הבנייה הנוכחית, כאשר המשיבים ישלמו למערערת סכום בתוך הטווח שנקבע בהסכמים המקוריים ואת העלות המעודכנת שקבע השמאי. בית המשפט אף הציע למערערת לוח זמנים להסדרת היתר בניה. הצדדים הסכימו להצעה זו, ובית המשפט המחוזי נתן את פסק דינו בהתאם. כעת, המערערת מערערת על פסק דין זה, בטענה כי בית המשפט המחוזי התעלם מבעלי קרקעות אחרים שהסכימו לעדכן את השיקולים, ובכך יצר חוסר איזון, וכי פסק הדין נעדר בהירות לגבי פרטים כספיים מסוימים. עוד הם טוענים, כי המשיב 4 לא התקשר עמם בשום הסכם פרטני. המשיבים, לעומת זאת, טוענים כי המערערת הסכימה לפשרה בידיעה שתנאיה ואין לאפשר לה לחזור בה כעת. ערכאת הערעור, בהסכמתה עם המשיבים, דוחה את הערעור ומדגישה כי בתי המשפט מתערבים בפסקי דין של פשרה רק במקרים חריגים, מה שאין כן. פסק הדין הוא סופי, ולא נפסקו הוצאות למי מהצדדים.