עמ"י 49996-07-15

תקציר

הערעור מערער על החלטת בית משפט השלום בירושלים להרחיק מערער קטין, ללא עבר פלילי, מכל משחקי הכדורגל בישראל לעונת 2015/2016, בעקבות אירוע שהתרחש במשחק כדורגל של בית"ר ירושלים-שרלרואה בבלגיה. המערער הואשם כי השליך חפץ בהיר, אולי אבקה, במהלך המשחק. החלטת הערכאה הנמוכה יותר התבססה על סעיף 17 לחוק איסור אלימות בספורט, המסמיך את בית המשפט להוציא צו הרחקה או הרחקה אם התנהגותו של אדם במהלך אירוע ספורט נותנת יסוד סביר לחשש שהוא עלול להתנהג באלימות בעתיד. בערעור נטען כי המערער לא עשה דבר מלבד להרים את ידו ולקלל, וכי האירוע התרחש בחו"ל, ולכן לא ניתן להחיל את החוק. עם זאת, המדינה טוענת כי די בראיות המצולמות לצורך ההחלטה המנהלית, וכי המשחק בבלגיה מהווה אירוע ספורט על פי החוק. השופט פותח ומציין כי אף שהצו אינו מהווה עונש פלילי, הוא פוגע באופן משמעותי בזכויותיו של המערער, ולכן יש להצדיק אותו על ידי התנאים המחמירים הקבועים בחוק. לאחר בחינת חומר הראיות, השופט מוצא כי התצלום שהוצג אינו מוכיח שהמערער השליך אבקה כלשהי, ועל כן לא התקיימו התנאים לתחולת סעיף 17(2). יתרה מכך, השופט קובע כי לא ניתן להגדיר את המשחק בבלגיה כ"אירוע ספורט" שכן הוא התקיים מחוץ לישראל, והדין הישראלי הוא טריטוריאלי ולא אקס-טריטוריאלי, כלומר לא ניתן להחיל אותו על מקרה זה. השופטת מדגישה כי גם אם המערער היה מבצע את המעשה המיוחס לו, לא ניתן להפעיל את החוק שכן לא התקיים התנאי לפיו ההתנהגות הלא נורמטיבית המתרחשת במהלך אירוע ספורט בישראל. באשר לתקופת ההרחקה קובע השופט כי לו הוכחה אשמתו של המערער, לא הייתה מצטמצמת התקופה שנקבעה על ידי הערכאה הנמוכה יותר. לבסוף, השופט מגיע למסקנה כי הערעור מתקבל, וההגבלות שהוטלו על המערער מבוטלות. כל צד צריך לשאת בעלויות שלו.