עב"ל 381/03

תקציר

המקרה שלפנינו נסוב סביב פרשנותו של סעיף 131 לחוק הביטוח הלאומי, המעניק לתלויים במבוטחים שנפגעה בעבודה והובילה למוות קצבה חודשית או מענק. במקרה הספציפי הזה, המנוח, שעבד בקירגיזסטן, נרצח בביתו שם. השאלה היא אם ניתן לקשור את רציחתו לעבודתו במידה מספקת כדי למלא את דרישות סעיף 131. בפסק דינו הראשוני של בית הדין האזורי נקבע כי מקום מגוריו של המנוח לא היה מקום עבודתו, ולכן לא ניתן לראות באירוע כקשור לעבודה. עם זאת, בית הדין לערעורים, בהסכמתו עם פסק דינו של הנשיא, קובע אחרת. בגזר הדין מודגש כי בעוד שהרצח לא בוצע במקום עבודתו של המנוח או בשעות העבודה המקובלות, הקשר הסיבתי בין העבודה לבין הרצח הוא התנאי העיקרי לסיוגו כתאונת עבודה. מספר עובדות מוצגות כדי לתמוך בקשר סיבתי זה. ראשית, למנוח היו יחסי עבודה עם אמו של אחד מרוצחיו, מה שיצר היכרות עם הרוצח עצמו. קשר זה, אף שהיה מינימלי, לא היה מתקיים ללא יחסי העבודה. שנית, המנהג שלא לפתוח את הדלת לזרים מקומיים זכה להתעלמות מצד המנוח במקרה זה, ככל הנראה משום שהרוצח טען שהוא מחפש את אמו. בעוד שהקשר הסיבתי עשוי להיראות חלש, ההשפעה המצטברת של נסיבות אלה נחשבת כהוכחה מספקת לתאונת עבודה במקרה חריג זה. פסק הדין מדגיש כי תכליתו של המשפט הסוציאלי, עליו נופל חוק הביטוח הלאומי, היא לספק הגנה נאותה למבוטחים ולתלויים בהם. בנוסף, העובדה שהרצח בוצע במצב פלילי, יחד עם הנסיבות שצוינו, מחזקת אף היא את הטענה. אשר על כן, הערעור מתקבל, והמוסד מחויב לשלם למערער סכום קצוב. גם נציגי המעסיקים והעובדים מסכימים עם פסק הדין, ומדגישים את אחריות המדינה לפצות על כשלים בביטחון הציבור והסיכון המוגבר לעבודה במדינה עבריינית.