ערר 216/15

תקציר

פסק הדין סובב סביב שני ערעורים הנוגעים להיתר בנייה. ערר 223/15, שהוגש על ידי מר אלאלו, שלא היה חבר מועצה, לא הוגש לפי ההוראות הרלוונטיות בחוק התכנון והבניה והוא אינו מוכר כמערער ציבורי. לפיכך, ערעור זה נדחה. ערר 197/15, שהוגש על ידי גב' חיון, וערר 216/15, שהוגש על ידי המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, מבקשים שניהם לערער על היתר הבנייה בטענה שהוא חורג מהוראות התכנית. עם זאת, טענות אלה הוכרעו בעבר בוועדת העררים, ולאחר מכן בבית המשפט לעניינים מנהליים, שאישר את החלטת ועדת הערר. הן ועדת הערר והן בית המשפט לעניינים מנהליים דחו את טענותיה של גב' חיון כי פג תוקפה של התכנית וכי היתר הבנייה אינו עומד בדרישות השימור. עוד צוין בפסק הדין, כי טענות המערערת בדבר חריגה מהוראות הוועדה המחוזית נדחו אף הן על ידי בית המשפט לעניינים מנהליים, אשר מתח ביקורת על גישתו של המערער להעלות טענות במספר פורומים. בית המשפט הורה למשיבים לתקן את נוסח היתר הבנייה כך שיבטיח את גישתה של גב' חיון לביתה במהלך עבודות הפיתוח ועם השלמת הבניין החדש. פסק הדין מתייחס גם למחלוקת בין המערערת לבין המשיבה מס' 2 בנוגע לזכויות קנייניות, וקובע כי עד לפתרון מחלוקת זו, על רשויות התכנון ליטול לעצמן את זכותה של המערערת להתגורר בדירתה ולקבוע תנאים בהתאם. מצופה מהמשיבים לנקוט באמצעי הזהירות הנדרשים ולטפל בבעיות בטיחות הקשורות למבנה. לבסוף, החליטו השופטים שלא להטיל על המערער הוצאות משמעותיות, בהתחשב בנסיבות הספציפיות של המקרה. לפיכך הערעורים נדחים על הסף.