רע"א 1768/07

תקציר

הערעור מערער על פסק דין של בית המשפט המחוזי שביטל פסק דין משקם. הסוגיה שלפנינו נוגעת לטיבו של משכון המוטל על מקרקעי המשיב כבטוחה להלוואה שקיבלה החברה מהבנק המערער. השאלה היא האם משכון זה נועד להבטיח את ההלוואה עצמה או את הערבות האישית של המשיב להלוואה. בית המשפט המחוזי ביטל את פסק השיקום שניתן על ידי המשקם, שקבע כי המשכון שימש להבטחת ההלוואה, ולא הערבות האישית. בית המשפט קבע כי נפלה טעות גלויה על פני פסק הבוררות, וכי עיון בחומר הראיות העלה כי המשכון נועד להבטיח את ערבותו האישית של המשיב. הבנק המערער טוען כי שגה בית המשפט המחוזי בהתערבותו בפסק הפיצוי המשקם, וכי יש להשיב את פסק השיקום על כנו. המשיב, לעומת זאת, תומך בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. שופטי בית המשפט העליון א' פרוקצ'יה, א' ריבלין וא' רובינשטיין דנו בערעור. השופטת פרוקצ'יה קבעה כי לבית המשפט המחוזי אין הצדקה להתערב בפסק המשקם, שכן לא נפלה טעות גלויה על פניו, ויש להשיב את פסק הבוררות על כנו. עוד הציעה השופטת פרוקצ'יה כי נוכח הפגמים במסמכי הבנק לא יינתן צו להוצאות. המשנה לנשיא ריבלין הסכים עם התוצאה שהציעה השופטת פרוקצ'יה, והדגיש כי העמימות שאפיינה את מסמכי הבנק הביאה לכאורה את בית המשפט המחוזי לבטל את פסק הבוררות המשקם. למרות שהמשנה לנשיאה מצאה טעם מסוים בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, היא הסכימה עם המסקנה כי המשכון נועד להבטיח את ההלוואה, והצטרפה להצעתה של השופטת פרוקצ'יה להשיב את פסק הבוררות ולא להורות על הוצאות. השופט רובינשטיין היה שותף למסקנה כי יש לקבל את הערעור ולהותיר את פסק השיקום על כנו, אך היסס במידה מסוימת נוכח חלקו של הבנק באחריות לסתירות בהסכם המשכון. עם זאת, השופט רובינשטיין הסכים עם מסקנת המשקם כי המשכון נועד להבטיח את ההלוואה, והצטרף להצעה שלא להוציא צו להוצאות. לפיכך התקבל הערעור, פסק דינו של בית המשפט המחוזי בוטל ופסק השיקום הושב על כנו.