עת"מ 44739-03-11

תקציר

העותרים, ששכרו דירת דיור ציבורי, ביקשו לקבל פיצוי בגין פינויים מכוח חוק ביצוע ההתנתקות. תחילה הם ביקשו פיצוי על בסיס שטחה של "דירה כפולה" גדולה יותר, שהובטחה להם, אך לא עברו אליה לפני ההתנתקות. ועדת הזכאות דחתה את בקשתם, מה שהוביל את העותרים לערער לבית המשפט. סלע המחלוקת העיקרי היה האם נסיבות חייהם של העותרים מצדיקות "תשלום מיוחד" מעבר לפיצוי הסטנדרטי הקבוע בחוק. בית המשפט קיבל את העתירה בחלקה. היא הבהירה כי העותרים לא חלקו על חישוב הפיצוי לפי שטח דירה רגילה, אלא ביקשו תשלום נוסף בגין הפרש השטח בין הדירה הרגילה לדירה הכפולה. בית המשפט בחן את תכליות הפיצוי לדיירי הדיור הציבורי ומצא כי אחת התכליות הללו – פיצוי בגין אובדן האופציה לרכוש את הדירה – חלה במידה מסוימת בעניינם של העותרים. עם זאת, התכלית האחרת, הנוגעת להשקעות שבוצעו בדירה, לא חלה שכן העותרים לא ביצעו כל השקעה בדירה הכפולה. בית המשפט קבע כי יש מקום לתשלום מיוחד בנסיבות המיוחדות של העותרים. נמצא כי זיקתם לדירה הכפולה החלה עוד לפני היום המכריע וכי תכנית ההתנתקות פגעה בזכותם החלקית בדירה. זאת ועוד, דחה בית המשפט את טענות המשיב כי לעותרים לא היה כל קשר לדירה הכפולה וכי פיצוי של משפחה אחרת בגין אותה דירה צריך למנוע מהעותרים לקבל פיצוי נוסף. לאחר שאישר תשלום מיוחד, פנה בית המשפט לקבוע את סכומו. נקבע כי תשלום מיוחד נוסף בסך 100,000 ₪ יהווה איזון הוגן בין השיקולים הרלוונטיים, לרבות הסיבות לכך שהעותרים לא היו זכאים לפיצוי על בסיס שטחה של הדירה הכפולה, הגשמה חלקית של מטרות הפיצוי, הקשר החלש בין העותרים לדירה והיעדר השקעות שבוצעו בה. סכום זה התווסף ל-48,000 ₪ שכבר אושרו על ידי הוועדה המיוחדת, מה שמביא את סך התשלום המיוחד ל-148,000 ₪. בית המשפט הדגיש את הנסיבות המיוחדות של המקרה ואת היעדר המניפולציה או ההתעללות, ולכן לא פסק הוצאות למי מהצדדים.