עפ"ג 4706-10-15

תקציר

מדינת ישראל ערערה על החלטת ערכאה נמוכה יותר שלא להרשיע את עמרי מסרי באשמת סמים. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור והרשיע את מסרי. עובדות המקרה היו כי מסרי ונאשם נוסף הקימו מעבדה לגידול סמים עליה פשטה המשטרה, מה שהוביל לגילוי כמות גדולה של שתילי קנאביס, וכן קנאביס וחשיש לצריכה עצמית. אל-מסרי הודה באישומים והורשע במקור, אך ההרשעה בוטלה מאוחר יותר והוא נידון למאסר על תנאי ולעבודות שירות. המדינה טענה כי החלטת הערכאה הנמוכה שלא להרשיע את אל-מסרי הייתה שגויה משום שלא התאימה לנסיבות המקרה, נוכח חומרת העבירה, משך ההתנהגות העבריינית וחוסר הבהירות באשר לפגיעה האפשרית בהעסקתו של מסרי. בית המשפט המחוזי נעתר לכך, והדגיש את שכיחותן של מעבדות התרופות ואת הצורך להילחם בתופעה זו בנחישות. בית המשפט הגיע למסקנה שאי-הרשעה במקרים כאלה צריכה להיות היוצא מן הכלל ולא הכלל, ומסרי לא עבר את הרף הגבוה להימנעות מהרשעה. עם זאת, בית המשפט המחוזי לא הטיל עונש נוסף מעבר למה שקבעה הערכאה הנמוכה יותר, ועונשו המקורי של מסרי, מאסר על תנאי ועבודות שירות, אושר.