ת"א 41239/93

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לבקשה לסעד זמני בנוגע למבנה בגבעת עמל ב' בתל אביב, בעקבות הסכמה אליה הגיעו הצדדים בסוגיה המרכזית בתיק. המחלוקת נסובה סביב הבעלות על הבניין, שעוברת לידיים פרטיות כבר חצי מאה, כאשר בסכסוך הנוכחי מעורבים כמה בני משפחה המחזיקים בחלקים שונים של הבניין. המבקשים, קלרה ושון מאור, מחזיקים במבנה העליון, ואילו בניהם אלון ודורון מתגוררים במבנה התחתון. הבניין האמצעי נמצא כיום בבעלותו של שלמה, בן נוסף של המבקשים. המשיבים, הטוענים לבעלות על הקרקע, מבקשים לפנות את משפחת מאור ולהרוס את המבנים. המבקשים, שהם הנתבעים בהליך העיקרי, הגישו בקשה לצווי מניעה זמניים נגד המשיבים, במטרה למנוע מהם לפגוע בבתיהם ולהרוס את הבניין האמצעי ללא חוות דעת הנדסית. עם זאת, בית המשפט קובע כי הבקשה לסעד זמני אינה ראויה במסגרת פרוצדורלית זו. יודגש כי סעד זמני צריך לשרת את ההליך העיקרי, ובמקרה זה בקשת המבקשים מנותקת מהתביעה העיקרית, המבקשת לפנות את המבקשים מהנכס. זאת ועוד, בית המשפט מציין כי בפני המבקשים, שהם נתבעים, עומד רף גבוה לקבלת סעד זמני, וסיכויי הצלחת תביעתם אינם מהווים גורם מכריע במקרה זה. בנוסף, אופיו המורכב של סכסוך הבעלות על הקרקע והזמן שחלף מאז הוגשה התביעה בשנת 1993 מסבכים עוד יותר את העניין. בית המשפט מגיע למסקנה כי יש לדון ביתר היבטי הבקשה בתובענה עצמאית, ולפיכך הבקשה לסעד זמני, מעבר למגבלות ההריסה המוסכמות, נדחית. אנו מעודדים את המבקשים לשקול היטב את האפשרויות העומדות בפניהם לפני הגשת תביעה חדשה. ההחלטה מתקבלת ללא משוא פנים לגופו של עניין, וסוגיית ההוצאות אינה מטופלת, בעוד שצו המניעה הארעי שניתן בעבר בטל בהסכמה הדדית.