ת"פ 2103/06

תקציר

התיק בבית המשפט עסק בעסקת טיעון שבה הודה הנאשם באישומים של התעללות בבני משפחתו, בהם אשתו ועשרת ילדיו. ההתעללות כללה אלימות פיזית, כגון מכות, בעיטות וסטירות וכן אלימות מילולית ואיומים. כתב האישום תיאר מספר אירועי התעללות ספציפיים כלפי בנותיו ובניו, בהם נגיחת ראש, הכאה בחפצים וחנק. התנהלותו של הנאשם לאורך כל ההליך בבית המשפט הייתה קשה, לעיתים קרובות דחתה דיונים וגרמה עוגמת נפש למשפחתו ולבית המשפט. במסגרת הסדר הטיעון הסכים הנאשם להתגרש מאשתו, אך צוין כי אין זה צריך להוות שיקול בגזר הדין. לנאשם הרשעה קודמת בעבירות אלימות כלפי בני משפחתו, בגינן נגזר עליו מאסר על תנאי. בהתחשב בחומרת העבירות ובצורך בהרתעה, גזר השופט על הנאשם בסך הכל 22 חודשי מאסר בפועל, כאשר 15 חודשים נוספים מתווספים למאסר על תנאי הקודם. גזר דין זה נועד להוקיע ולהרתיע התנהגות פוגענית שכזו. למרות שהשופט הכיר בערכם של הסדרי טיעון, הוא הדגיש כי האינטרס הציבורי וחומרת העבירות מחייבים עמידה איתנה, שתוביל להטלת עונש מאסר משמעותי. השופטת הדגישה גם את הצורך בהחמרת הענישה על אלימות במשפחה כדי למגר תופעה מזיקה זו בחברה.