ת"א 59469-06-15

תקציר

התובע, בעל נכס, תבע את הנתבע וביקש מבית המשפט להוציא צו מניעה להוצאת המנוף של האחרון ממקרקעיו של הראשון. התובע טען כי החזקתו של הנתבע במקרקעין הייתה שלא כדין. הנתבעת, לעומת זאת, טענה מנגד כי התובעת הסכימה לשאת בהוצאות השכרת המנוף, לרבות הרכבה ופירוק, ובתמורה אפשרה הנתבעת למנוף להמשיך לפעול במקרקעין של התובעת. עוד טענה הנתבעת כי קיימת לה זכות שעבוד על הקרקע, המקנה לה זכות להחזיק את העגורן עד לתשלום מלוא החוב. השופטת פתחה וקבעה כי זכותה של התובעת על הקרקע היא חוקתית ובלתי ניתנת לערעור. לפיכך, נטל ההוכחה נפל על הנתבעת להוכיח את זכותה להחזיק במקרקעין. השופטת מצאה כי אכן נכרת חוזה בעל פה בין התובעת לבין הנתבעת, לפיו התובעת תשלם לנתבעת עבור השכרת המנוף, הרכבתו ופירוקו בתמורה לכך שהנתבעת תאפשר למנוף לפעול. עוד קבעה השופטת כי לנתבעת זכות שעבוד על הקרקע, שלא ויתרה, וכי התנהלותה של התובעת לאורך כל ההליך – לרבות חידוש יחסיה עם הצד השלישי ששכר תחילה את העגורן מהנתבע – הייתה מוטעית והיטה את הכף לטובת הנתבעת. משכך, קבע השופט כי לנתבעת זכות להחזיק את העגורן בקרקע עד להסדרת החוב ודחה את תביעת התובע. התובע חויב בהוצאות המשפט של הנתבע בסך של 10,000 ₪.