ת"א 42549-04-14

תקציר

התובע, יליד 1965, תבע את העירייה בה התגורר לאחר שנפגע כתוצאה מנפילה שנגרמה ממדרכה מסוכנת. בית הדין הכיר בכך כתאונת עבודה ודרש פיצויים מהנתבעת. העירייה הנתבעת וצד שלישי, תאגיד המים והביוב, חלקו על החבות. בית המשפט קיבל את תביעת התובעת כנגד הנתבעת, ומצא כי האחרונה התרשלה בתחזוקת המדרכה. טענת הנתבעת כי המפגע נגרם על ידי צד שלישי נדחתה, וכך גם טענת האשם התורם. נכותו הרפואית של התובע נקבעה על 10%, והנכות התפקודית על 10% אף היא, למרות טענותיו להפחתת שכר משמעותית לאחר התאונה. בית המשפט פסק לתובע פיצויים בסך 203,171 ש"ח, שהופחתו ב-15% בשל אשמתו התורמת, וכתוצאה מכך נפסק פיצוי סופי בסך 172,696 שקל. סכום זה חולק עוד יותר, כאשר הנתבעת שילמה לתובע 43,174 ₪ והמוסד לביטוח לאומי 129,522 ₪, בגין ההכרה בתאונת עבודה. כמו כן חויב הנתבע בהוצאות המשפט של התובע ושל המוסד לביטוח לאומי. בנוסף, הודעת הצד השלישי נדחתה, והנתבע חויב לשלם את הוצאותיהם. הן לתובע והן לנתבע הזכות לערער על פסק הדין בבית המשפט המחוזי.