סע"ש 27173-09-15

תקציר

התובע, תושב הרשות הפלסטינית, תבע את הנתבעת לתגמולי תעסוקה לאחר שעבד אצלם מספר שנים. הנתבעת הכחישה את יחסי העבודה. בית הדין קיבל את טענת התובע כי עבד אצל הנתבעת, בזכות היתרי ההעסקה שהונפקו ועדויות התובע ושני עובדים נוספים שאיששו את טענותיו. עם זאת, בית הדין קיבל באופן חלקי בלבד את גרסת התובע בנוגע לתקופת ההעסקה, המוגבלת לתקופות בהן ניתנו היתרי ההעסקה. טענת הנתבעת כי התובעת הועסקה באמצעות קבלן פלסטיני לא הוכחה, ובית הדין קבע כי התקיימו יחסי עובד-מעביד בין התובעת לבין הנתבעת. מאחר שהנתבעת לא הביאה כל ראיה לתנאי עבודתו של התובע, קיבל בית הדין את טענת התובע כי עבד 6 ימים בשבוע, 7 שעות ביום, והורה לנתבעת לשלם לו 70 ₪ ליום, וכן הפרשי שכר מינימום, בסך 44,100 ₪, לתקופה שמיום 1.10.00. מ-2008 עד 31 באוגוסט 2010. כמו כן חויבה הנתבעת לפצות את התובעת בגין אי הפרשה לפנסיה (1,568 ש"ח), אי מתן הודעה מוקדמת על תנאי העסקה (4,000 ש"ח), אי המצאת תלושי שכר (10,000 ש"ח), דמי הבראה (4,088 ש"ח) והוצאות משפט (1,000 ש"ח) ושכ"ט עו"ד (7,000 ש"ח). לסכומים יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כקבוע בחוק. תביעות התובעת לפיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת במקום הודעה מוקדמת ופדיון חופשה נדחו מחוסר ראיות או התיישנות. פסק הדין ניתן לטובת התובעת, והנתבע חויב לבצע את התשלומים תוך 30 יום. לשני הצדדים הזכות לערער על פסק הדין תוך 30 יום מיום מסירתו.