עת"מ 127/08

תקציר

בעל מבנה התחנה המרכזית הישנה בראשון לציון ערער על החלטת ועדת הערר לארנונה של עיריית ראשון לציון בעניין חיובי ארנונה בתקופה שבה חלק מהחנויות במתחם התחנה היו ריקות. החנויות פונו לקראת הריסתן, שהתעכבה בשל סירובם של חלק מהדיירים לעזוב. בשעה שהחנויות היו ריקות, ניתק אותן המערער מתשתיות החשמל והמים והשיג היתר הריסה. המערערת טענה כי החנויות שהתפנו היו צריכות להיות פטורות מארנונה בתקופה זו לפי סעיף 330 לפקודת העיריות, הפוטר נכסים הרוסים מארנונה, או לחילופין, היה עליהן להיחשב נכסים ריקים ולפיכך להיות פטורות ממס לפי התקנות הרלוונטיות. העירייה טענה כי החנויות אינן עומדות בקריטריונים לקבלת פטור שכן הן לא נהרסו, עדיין ראויות לשימוש וחלקן עדיין פועלות. ועדת הערר הסכימה עם העירייה וקבעה כי המערערת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה כי הנכסים נהרסו. בנוסף, מצאה הוועדה כי המערערת כבר קיבלה פטור ממס לחצי שנה בגין נכסים ריקים, התקופה המרבית המותרת, ולא הוכיחה כי החנויות נותקו מהתשתיות לבקשת העירייה. המערערים ערערו על החלטה זו, אך בית המשפט דחה את טענותיהם ואישר את פסק דינה של הוועדה. בית המשפט קבע כי מצבן הפיזי של החנויות והעובדה שלא נהרסו משמען שהן אינן זכאיות לפטור לפי סעיף 330. יתר על כן, המערערת כבר מיצתה את הפטור הפנוי מנכסים ריקים והטענות החדשות שהועלו בערר בדבר הגדרת "בניין" ואפליה לכאורה בצו הארנונה לא נשקלו כפי שלא הוצגו קודם לכן. לפיכך נדחה הערעור, והמערער חויב בתשלום הוצאות ושכר טרחת עורך דין.