ת"פ 1219/03

תקציר

פסק הדין דן באישומים של הסעה בלתי חוקית של שלושה נוסעים תושבי שטחים ללא היתר שהייה ועבודה בישראל, והפרעה לשוטר. הנאשם הודה כי נכח בזירות האירועים אך הכחיש את ההאשמות וטען כי הנוסעים שהוצגו בפניו אינם אלה המוזכרים בכתב האישום. באישום של הפרעה לשוטר העדיף בית המשפט את עדויות השוטרים על פני עדויות הנאשם, והרשיע אותו על סמך הראיות. השוטרים העידו כי הנאשם לא עצר כאשר אותת לו ונמלט, דבר שהנאשם הכחיש. בית המשפט הרשיע אותו בהפרעה לשוטר במילוי תפקידו כדין. באשר לזיהוי הנוסעים, קיבל בית המשפט את רישום פרטי הנוסעים על ידי השוטרים על סמך תעודות הזהות שלהם כראיה מספקת. בית המשפט קבע כי תעודות זהות הן ראיה מהימנה לזהותו של אדם ודחה את טענת ההגנה כי ניתן לזייף. לעניין האישום בתעבורה בלתי חוקית, בחן בית המשפט את תעודות עובדי הציבור שהגישה התביעה. בתעודות צוין כי הנוסעים לא החזיקו בהיתרי כניסה לישראל. ההגנה טענה כי תעודות אלה לא הוכיחו את אי הרשאת הנוסעים להיכנס כדין, והסתמכה על פסק דין קודם שזיכה נאשם באישומים דומים. עם זאת, בית המשפט הבחין בין המקרה הנוכחי לבין פסק הדין הקודם וקבע כי די בתעודות, יחד עם ראיות נוספות, כדי לקבוע כי הנוסעים שהו בישראל שלא כדין. בית המשפט ציין את הימנעותו של הנאשם מלהציג ראיות כלשהן הסותרות את גרסת התביעה, למרות הקלות להוכיח את חפותו אם הייתה נכונה. עוד ציין בית המשפט כי הנתבע לא עיין במסמכי הנוסעים, למרות שידע שהוא חייב, והסתמך על תשובותיהם בעל פה. טענת הנתבע כי הנטל המוטל עליו היה בלתי נסבל לא התקבלה כהגנה, מה גם שהודה כי נהג לעיין במסמכים. בסופו של דבר הרשיע בית המשפט את הנאשם בכל סעיפי האישום, בהם שלוש עבירות של תעבורה בלתי חוקית ועבירה אחת של הפרעה לשוטר.