ת"א 5496/04

תקציר

הסכסוך הוא בין שני דיירים שכנים בבית משותף על השימוש ברכוש המשותף, ובפרט בחצרות הבית המשותף. לטענת התובעים, החצר מחולקת בין ארבע דירות הבית המשותף מזה שנים רבות, ולכל דירה יש שימוש בלעדי של 25% ממנה. הנתבעים, שהם בעלי הדירה בקומת הקרקע, מודים כי החצר מחולקת, אך טוענים כי התובעים אינם רשאים להתנגד לתוכניתם להקים ממ"ד בחלק החצר המיועד לשימוש התובעים, שכן התובעים עצמם הרחיבו את דירתם על חשבון הרכוש המשותף. עוד טוענים הנתבעים כי מחסן התובעים, הנמצא בשטח החצר המיועד להם, נבנה שלא כדין ויש להרוס אותו. התובעים, לעומת זאת, טוענים כי דרישת הנתבעים היא ניסיון להפקיע את רכושם ללא הסכמתם, בעוד הנתבעים עצמם ממשיכים להשתמש אך ורק בחלק החצר שהוקצה להם. בית המשפט קיבל את טענת התובעים. נמצא כי דיירי הבית המשותף הגיעו להסכמה על חלוקת השימוש בחצר, וכי הנתבעים הצטרפו להסכם זה בהתנהלותם. הנתבעים לא רק שלא מחו על ההסדר, אלא אף נהנו ממנו, שכן הם עצמם השתמשו אך ורק בחלק המיועד להם בחצר. בית המשפט קבע, כי הסכמת הנתבעים לחלוקת החצר מונעת מהם להפעיל את הוראות חוק המקרקעין, המאפשרות לבעל דירה שהרחיב את דירתו להסכים להרחבה דומה על ידי בעל דירה אחר. עוד קבע בית המשפט כי הסכמת הנתבעים להסדר בדבר החצר מונעת מהם להעלות התנגדות המבוססת על תום לב. חשוב לציין כי הרחבת דירתם על ידי הנתבעים לא הפרה את הסדר החצר, שכן היא הייתה עצמאית ממנו. לפיכך, הוציא בית המשפט צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים לפגוע בזכויות התובעים בחצר המיועדת לשימושם, והורה לנתבעים לפצות את התובעים על הנזק שנגרם למחסנם ועל עוגמת הנפש.