ע"פ 2847/11

תקציר

שלושה ערעורים הובאו בפני בית המשפט בעקבות כתב אישום באונס של קטינה מתחת לגיל 16 ללא הסכמתה. הערעור הראשון, מס' 2956/11, שהוגש על ידי דודה של המתלוננת, מערער הן על הרשעתו והן על גזר דינו. המערער הכחיש מכל וכל את ההאשמות שיוחסו לו וטען כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שאימץ את גרסתה המפלילה של המתלוננת. הוא טען כי אין ראיות מדעיות לאשמתו וכי ספקות עולים מהדמיון בין ההאשמות נגדו לאלה נגד הנאשם השותף. עם זאת, בית המשפט מצא כי עדותה של המתלוננת אמינה ונתמכת בראיות אחרות, וכי די היה בהבדלים בין תיאורי האירועים המיוחסים לכל מערער כדי להבחין ביניהם. בית המשפט הגיע למסקנה כי אין בטענות המערער כדי להצדיק התערבות בממצאי העובדות והמהימנות של בית המשפט המחוזי. באשר לעונש, מצא בית המשפט כי הוא חורג מרמת הענישה המקובלת והחמיר את תקופת המאסר בפועל לעשר שנים. הערעור השני, מס' 3053/11, שהוגש על ידי חברתה של אחותה של המתלוננת, מערער רק על העונש שנגזר עליו. המערער טען כי בית המשפט המחוזי לא שקל את כל הגורמים הרלוונטיים להקלה, ובפרט את הודאתו בעבירה, אשר חסכה מהמתלונן את הצורך להעיד בבית המשפט. עם זאת, בית המשפט מצא כי בית המשפט המחוזי התחשב בנסיבות אלה וכי העונש שהוטל היה בטווח הענישה המתאים. לפיכך, הערעור נדחה. הערעור השלישי, ע"א 2847/11, שהוגש על ידי המדינה, מערער על הקלת העונשים שהוטלו על שני המערערים ומבקש להחמירם. בית המשפט הסכים כי יש להחמיר בעונש שהוטל על המערער מס' 1 (בערעור מס' 2956/11), אך מצא כי העונש שהוטל על המערער מס' 2 (בערעור מס' 3053/11) היה ראוי. לפיכך, ערעור מס' 2956/11 נדחה במלואו; ערעור מס' 3053/11 נדחה; וערעור מס' 2847/11 התקבל בחלקו, וכתוצאה מכך הוחמרו בפועל תקופת המאסר בפועל של המערער מס' 1 לעשר שנים.