ת"א 73386-05-19

תקציר

במקרה זה, תבעו התובעים את הנתבעים על כך שלא גילו מפגע טרמיטים בדירה שמכרה האחרונה לראשונה. הסכם המכר בין הצדדים כלל סעיף "כמות שהוא", המגביל את אחריות הנתבעים רק לסתירה נסתרת שהם היו מודעים לה. על פי חוק המכר, אחריותו של המוכר משתרעת על פגמים נסתרים שידע עליהם או היה עליו לדעת עליהם. בית המשפט מינה מומחה שהגיע למסקנה כי פעילות הטרמיטים בדירה החלה בסביבות אוגוסט 2018, כלומר הטרמיטים כבר היו פעילים בעת חתימת הסכם המכר באוקטובר 2018. עם זאת, התובעים לא הצליחו להוכיח כי הנתבעים ידעו או היו צריכים לדעת על מפגע הטרמיטים. בית המשפט מצא כי המפגע לא היה גלוי או ניתן לגילוי, ואין כל ראיה לכך שהנתבעים ראו או יכלו לראות סימנים כלשהם לטרמיטים לפני חתימת ההסכם. בנוסף, טענת התובעים כי היה על הנתבעים לגלות בעיית רטיבות בדירה בעבר לא הוזכרה בתביעה המקורית ולכן נדחתה. השופט גם ניסה לשכנע את הצדדים להגיע לפשרה מחוץ לבית המשפט, אך נכשל. לפיכך, התביעה נדחתה, והתובעים חויבו בהוצאות המשפט של הנתבעים, בסך 20,000 ₪.