סע"ש 15640-10-14

תקציר

פסק דין זה נובע מתביעה שהגיש תובע שאביו המנוח, ארקדי גרמן, תבע את מעסיקו להטבות תעסוקה שונות. הנתבעים בתיק היו שני גורמים: המעסיק הישיר, המכונה הנתבע, ועיריית פתח תקווה. התובעת טענה כי גרמן עבדה אצל הנתבעת למעלה מ-16 שנים כמנקה רחובות והייתה זכאית לתשלומים שונים, לרבות פיצויי פיטורים, שכר מוגדל, תשלומי ותק נוספים, דמי הבראה, החזרי הוצאות נסיעה, דמי חגים והפרשות לקרן פנסיה. התביעה התנהלה במסלול פרוצדורלי ארוך, עם דיונים רבים ותיקונים בתביעה. בסופו של דבר, התביעה נגד העירייה נדחתה והותירה את הנתבע כצד היחיד שנותר בתביעה. הנושא המרכזי בתיק היה תקופת ונסיבות העסקתו של גרמן. התובעת טענה כי גרמן עבדה אצל הנתבעת ברציפות מספטמבר 1997 ועד נובמבר 2013, ואילו הנתבעת טענה כי העסקתה של גרמן החלה ביולי 2005 והסתיימה בנובמבר 2013, עם הפסקה של מספר חודשים בין לבין. בית המשפט צידד בתובע, ומצא ראיות מהימנות לכך שגרמן עבדה עבור הנתבעת ברציפות וכי כל הפרעה הייתה מלאכותית, שנוצרה על ידי הנתבעת כדי לעקוף את חוקי ההעסקה. טענה משמעותית נוספת הייתה תחולתם של הסכמים קיבוציים וצווי הרחבה בענף הניקיון על העסקתה של גרמן. התובעת טענה כי העסקתה של גרמן נופלת תחת ההסכם הקיבוצי וצווי ההרחבה, ואילו הנתבעת הכחישה זאת. בית הדין מצא כי ההסכם הקיבוצי אמנם לא חל, אך צווי ההארכה אכן רלוונטיים להעסקת גרמן. עוד טענה הנתבעת כי רבות מטענות התובע חוסות תחת חוק ההתיישנות. בית המשפט בחן את הטענות והראיות ומצא כי אכן, חלק מהטענות היו חסומות על פי חוק. הנתבעת לא הייתה אחראית לזכויות כלשהן שנצברו לפני אוקטובר 2007, למעט אלה המוגנות על ידי הוראות חוק ספציפיות. באשר לבקשותיו של התובע לתוספת שכר ותוספת ותק, דחה בית המשפט טענות אלה, וקבע כי עבודתה של גרמן אינה זכאית להארכות המפורטות בצווי ההארכה, ותשלומי הוותק הנוספים היו זניחים ולא ישימים במקרה זה. בית המשפט קיבל חלקית את התביעה להחזר הוצאות נסיעה, והורה לנתבעת לשלם 1,866 ₪ עבור 9.33 חודשים, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. התביעה לדמי הבראה נדחתה, שכן בית המשפט מצא כי גרמן כבר קיבל את מלוא התשלום לו היה זכאי. בית המשפט גם פסק באופן חלקי לטובת התובעת בעניין דמי חגים, והורה לנתבעת לשלם 4,278 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. כמו כן חויבה הנתבעת לשלם לתובע סך של 5,960 ₪ בגין פדיון חופשה שנתית, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. בגין הפרשות לקרן פנסיה הורה בית המשפט לנתבעת לשלם 5,930 שקל, כולל הפרשי הצמדה וריבית. באשר לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת, בית המשפט הטיל על הנתבעת את האחריות לתשלום 50,828 ₪ עבור פיצויי פיטורים ו-3,283 ₪ עבור הודעה מוקדמת, שני סכומים שיוגדלו עם הפרשי הצמדה וריבית. בנוסף, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם 20,000 ₪ בגין ניכוי פיצויי פיטורים. לסיכום, הנתבע חויב לפצות את התובע בסכומים האמורים, בצירוף פסיקה של 2,000 ₪ הוצאות ו-8,000 ₪ בגין שכ"ט עורך דין.