ע"פ 10110/03

תקציר

בתיק מתוקשר שנדון בבית המשפט המחוזי בירושלים, הורשעו שלושה מערערים – שלומי, עופר וירדן – בניסיון רצח ובעבירות נשק לפי חוק העונשין לאחר שתכננו פיגוע באמצעות מטען מאולתר סמוך לבית ספר לבנות במזרח ירושלים. בית המשפט המחוזי גזר על שלומי ועופר 15 שנות מאסר, ואילו על ירדן נגזרו 12 שנים. התביעה הציגה ראיות משכנעות לכך שהמערערים תכננו וכמעט ביצעו את התוכנית כנקמה בערבים, ויעידו על כך תכנונם הקפדני והצהרת הכוונות שלהם בחקירותיהם. בית המשפט קבע, כי חרף טענות ההגנה כי המטען נועד להרתיע בלבד, כוונת המערערים להרוג הייתה ברורה, בהתחשב בהנחת המטען ובמיקום ובעיתוי שנבחר לנפגעים מרביים. יתר על כן, טענת ההגנה בדבר פיצוץ פגום, שהתגלה לכאורה לאחר מעצרו, נדחתה כבדיה אופורטוניסטית חסרת חומר מאמת. למרות שגם שלומי וגם עופר ערערו על הרשעתם, טענו להיעדר כוונה להרוג וטענו לנסיבות מקלות בשל כפייה או נסיגה שלא צלחה, דחה בית המשפט טענות אלה. שלומי גם לא הצליח לבסס את החרטה לכאורה שלו, בעוד מעורבותו המשמעותית של עופר משלב התכנון ועד הדרכת שותפיו לקשר עד לפיגוע הפריכה את טענתו בדבר סיוע גרידא, ובכך אישרה את תפקידו כשותף לפיגוע. ערכאת הערעור מצאה כי העונשים המקוריים לא היו מופרזים או בלתי צודקים, בעיקר בהתחשב בחומרת ניסיון הפשע נגד אוכלוסייה אזרחית. בסופו של דבר, הדעה הייתה כי מעשיהם חורגים מעבר לרטוריקה גרידא לכוונה קטלנית, המצדיקים הטלת מאסרים ממושכים למרות היעדר עבר פלילי קודם או ניסיונות נסיגה לכאורה. בית המשפט הוסיף ודחה את ערעורו של ג'ורדן על גזר דינו, בהתחשב במעורבותו המאוחרת יחסית ובחרטה על הפוטנציאל החמור לאובדן חיים. ההחלטה חיזקה את ממצאיו של בית המשפט המחוזי הן בדבר אשמתם של המערערים והן בדבר מידתיות עונשם.