ת"א 10319/96

תקציר

פסק דין זה דן בתביעה לנזקי גוף שנגרמו לתובע קטין, אשר בעת האירוע למד בגן עינב, המנוהל על ידי הנתבעים. האירוע המדובר התרחש כאשר תלמידה אחרת איבדה שיווי משקל ונפלה על התובעת ופצעה אותה. התובע סבל מחבלת ראש שגרמה לאשפוז ממושך ולנכויות משמעותיות לצמיתות. המחלוקת העיקרית היא בעניין האחריות - האם הנתבעים כשלו בחובת הזהירות שלהם כלפי התובע, והאם אמו של התובע תרמה להיקף הנזק עקב רשלנות. פסק הדין מוצא את הנתבעים אחראים לנזקי התובע, וטוען כי הם הפרו את חובת הזהירות שלהם במספר דרכים. ראשית, הספסל שגרם לפציעה לא היה יציב והיה צריך להיבדק למפגעי בטיחות. שנית, ההנחיות לטיפול רפואי במקרה של פגיעות ראש היו לא ברורות ולא מעודכנות, מה שהוביל לעיכוב בהפניית התובע לטיפול רפואי. היעדר הנחיות ברורות והיעדר הוראה מפורשת ליצור קשר עם ההורים או לפנות לטיפול רפואי תרמו לחומרת מצבו של התובע. פסק הדין מדגיש גם את חובת הזהירות המוטלת על ילדים קטנים במסגרות כמו גני ילדים, ואת האמצעים הסבירים המצופים מהמטפלים למניעת נזק. רשלנותה התורמת של האם נשקלה אך בסופו של דבר נדחתה, למרות סימני החמרה במצבה של התובעת בזמן שהייתה תחת השגחתה. בפסק הדין מודגש כי האם לא עודכנה כראוי על חומרתה הפוטנציאלית של הפציעה ולכן לא ניתן להטיל עליה את האחריות לעיכוב בפנייה לטיפול רפואי. באשר לנזקים, בית המשפט פוסק לתובע סכומים שונים בגין כאב וסבל, הוצאות רפואיות, הפסדי השתכרות וסיוע של צדדים שלישיים, בין היתר. סך הפיצויים שנפסקו הוא 5,269,000 ₪, מהם מנוכות קצבאות המוסד לביטוח לאומי המתקבלות. הנתבעים נושאים באחריות משותפת ולחוד, כאשר העירייה אחראית ל-40% ומשרד החינוך ל-60% מהסכום. הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, שנקבעו בשיעור של 20% מהסכום שנפסק, ישולמו גם הם על ידי הנתבעים. בשל מיעוטה של התובעת, פסק הדין קובע כי מרבית הסכום שנפסק יופקד בחשבון חיסכון סגור עד הגיעתה לגיל 18.