עמ"ש 62397-10-21

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור ותומך בקביעת בית משפט קמא כי ישראל אינה הפורום המתאים לדון בתביעתה של המערערת, שהייתה ידועה בציבור עם המשיב ועברה מרוסיה לישראל. פסק הדין מתבסס על ממצאים עובדתיים שונים התומכים בעמדת המשיב כי רוסיה, ולא ישראל, היא מרכז חייהם של הצדדים והפורום המתאים ליישוב הסכסוך הרכושי. טענת המערערת כי אין "לשלח" אותה לרוסיה להגיש תביעה, שכן אין לה זכויות ברכוש משותף על פי הדין הרוסי ולכן בהכרח תפסיד, נדחית. השופטים קובעים כי המערערת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה כי לא יכלה לקבל סעד כלשהו ברוסיה, וכי החריג לכלל של דחיית התביעה מחמת פורום לא תקין אינו אמור לחול במקרה זה. עוד מדגישה חוות הדעת כי אין להשתמש בבית המשפט הישראלי כ"פורום קניות" לבעלי דין שאינם זכאים לסעד בתחום השיפוט הזר המתאים. זאת ועוד, חוסר אמינותה של המערערת, המתאפיין בהתנהלותה חסרת תום הלב, לרבות זיוף מסמכים לשם הישארות בישראל, שקול כנגד התרת תביעתה בישראל. השופטים מסכימים גם עם החלטת בית משפט קמא בעניין גובה ההוצאות שנפסקו למשיב, ומדגישים כי מערכת המשפט הישראלית אינה צריכה לשאת בנטל שמיעת טענות חסרות בסיס.