רע"א 9133/09

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור בסכסוך עסקי בענף הדלק. המערערת, בעלת חברת דלק, התקשרה בשנת 2002 בהסכם עם בעל תחנת דלק לאספקת דלק בלעדית לתחנה למשך שבע שנים. בשנת 2008 חתמו הצדדים על הסכם נוסף בדבר עיצובה מחדש ומיתוגה מחדש של התחנה, אשר מומן על ידי המערערת. עם זאת, בחודש יולי 2009 החליף בעל תחנת הדלק את הציוד של המערערת בציוד של חברת דלק מתחרה. לאחר מכן ביקשה המערערת מבית משפט השלום צו ארעי להשבת המצב לקדמותו ולמניעת מכירת דלק בתחנה שלא סופק על ידי חברתה. בית משפט השלום נעתר לצו המניעה, אך בית המשפט המחוזי מרכז הפך החלטה זו בערעור. לאחר מכן הגיש המערער בקשה למתן רשות ערעור לערכאה גבוהה יותר, אך נדחה. החלטת בית המשפט המחוזי התבססה על מספר גורמים: ראשית, ההסכם משנת 2008 סותר לכאורה הסדר קודם בין המערערת לבין הממונה על ההגבלים העסקיים. שנית, בית המשפט הטיל ספק בזכותה של המערערת לסעד, בהתחשב בכך שבסופו של דבר ניתן לפצות אותה כספית בגין כל נזק. שלישית, בית המשפט מצא כי למערערת לא היו ידיים נקיות בשל התנהלות משפטית דומה בתיק אחר. לבסוף, הפסיקה הישראלית מגבילה מאוד את התערבותן של ערכאות ערעור בהחלטות הנוגעות לצווי מניעה זמניים, ובמקרה זה לא הוצגו נסיבות חריגות המצדיקות התערבות בערכאה השלישית. המערער חויב לשלם לכל אחד מהמשיבים שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט.