ת"א 2826-06-13

תקציר

בית המשפט המחוזי ביטל את פסק הדין הקודם בשל מורכבות ועמימות בנוגע למצב הזכויות בנכס במזרח ירושלים, שצדדים רבים טענו לבעלות עליו. פסק הדין הקודם לא בחן באופן ממצה את הטענות העובדתיות של כל אחד מהצדדים בנוגע לזכויות אלה, דבר שהוביל לקשיים בהכרעה בתביעת הפינוי. לפיכך ביטל בית המשפט את פסק הדין והורה על קיום משפט חוזר בבית משפט השלום כדי להשלים את שמיעת ההוכחות ולתת פסק דין מפורט בטענות לזכויות בדירה. ההחלטה גם ביטלה את החיובים בגין הוצאות ושכר טרחה לטובת עו"ד שוקרי וביטלה את ההחלטה בדבר אי מתן רשות לפיצול סעדים. זהותה של גב' עאידה, זכויותיה בנכס ותוקפן של המחאות זכויות אלה ממנה לצדדים אחרים עמדו במרכז המחלוקת. בית המשפט קיבל את הקביעה כי לעאידה נור א-דין, אזרחית ישראלית שנפטרה בשנת 2013, אכן היה חלק של 1/5 מזכויות הקניין. חלק זה נרכש בירושה מאמה, שירשה אותו מאביה. גם הדיירות המוגנת בדירה הועברה לעאידה בשנת 1991. התובע, בן דודה של עאידה, הצליח להוכיח את זכויותיו בנכס באמצעות המחאת זכויות לגיטימית מאאידה, תוך דחיית הטענות לצו מניעה זמני האוסר על עסקה כזו. מנגד, נדחו טענות הנתבעים לזכויות הנובעות מייפוי כוח משנת 1967, שכן המסמך נחשב כמזויף. בית המשפט ביסס החלטה זו על סתירות רבות בהצגת המסמך, כמו גם על עדויותיהם המפוקפקות של עדי הנאשמים. לשחביל, נאשם, נמצא עבר פלילי בגין מרמה והלבנת הון, דבר שפגע באמינות עדותו. בית המשפט הגיע למסקנה כי לנתבעים 1 עד 4 אין תביעות תקפות בנכס והורה על פינויים. באשר לתביעותיו הכספיות של התובע, התיר בית המשפט את פיצול הסעדים ואיפשר לתובע פיצוי כספי נוסף בגין נזקים שנגרמו לו לאחר הגשת התביעה. בית המשפט הורה לנתבעים 1 ו-4 לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 50,000 ₪. התביעה נגד עו"ד שוקרי, בא כוחם של הנתבעים, נדחתה מאחר שהתובע לא הצליח להוכיח כל עילת תביעה נגדו. התובע לא חויב בהוצאות משפט, שכן בית המשפט סבר שטענותיו של עו"ד שוקרי אינן ברורות דיהן. לבסוף, קיבל פסק הדין את התביעה בחלקה, הורה על פינוי הנתבעים, נתן נגדם צו מניעה קבוע ופסק לתובע הוצאות משפט.