רע"פ 9399/04

תקציר

במקרה זה ביקש המבקש לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים, שאישר את פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים שהרשיע אותו בנהיגה בזמן פסילה. האירוע הראשוני התרחש כאשר המבקש נתפס נוהג ביום 20.10.03, למרות שב-4 בספטמבר 2003 נגזר עליו פסילת רישיון ל-30 יום, לאחר שלא הפקיד את רישיונו כנדרש. נגזרו עליו חמישה חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי נוסף ופסילת רישיון ל-30 חודשים בשל עבר של עבירות דומות. ערעורו לבית המשפט המחוזי, בו ערער הן על ההרשעה והן על חומרת העונש, נדחה. המבקש טען כי לא היה מודע לצורך להפקיד את רישיונו וסבר כי תקופת הפסילה הסתיימה. עם זאת, שתי הערכאות קבעו כי הוא הפר את הפסילה ביודעין. עוד טען כי העונש חמור יתר על המידה, והדגיש את תפקידו כמפרנס היחיד של המשפחה. עם זאת, בתי המשפט ראו את העונש הולם בהתחשב בעבירות החוזרות ונשנות שלו והתעלמות מחובותיו החוקיות. בית המשפט העליון דחה את בקשתו לערעור נוסף, וציין כי המקרה אינו עומד בקריטריונים לבחינה מחודשת של חומרת העונש. לפיכך נשמרו גזרי הדין המקוריים, והמבקש נדרש להתחיל לרצות את עונשו ביום 6.2.05.