ע"פ 25439-05-15

תקציר

בית המשפט קיבל את מסקנותיו של בית משפט קמא וקבע כי אין עילה להתערב. נמצא כי המשיב אכן הוכיח את כללי המשחק, אשר פורטו בכתב האישום ובהם הודה המערער. השאלה המרכזית הייתה האם המשחק הוא "משחק אסור", המוגדר בחוק כמשחק שבו התוצאה תלויה יותר בגורל מאשר בהבנה או ביכולת. בית המשפט הסכים עם קביעתו של בית משפט קמא כי המשחק הנדון נופל תחת קטגוריה זו. בית המשפט קיבל את הערכתו של בית משפט קמא את דברי העדים, אשר נתנה משקל רב יותר לחוות דעתו של שחקן הפוקר המנוסה, לפיה המשחק דורש יותר מזל מאשר הבנה או יכולת, על פני חוות דעתו של המערער, שהייתה תיאורטית ואינה משקפת את החוויה הממשית של המשחק. בית המשפט דחה גם את טענות המערערת בדבר תפקיד הבלוף במשחק והדמיון הנטען בין משחקי פוקר למשחקי ברידג'. מאחר שהחוק משתמש בצורת יחיד של "משחק", בית המשפט טען כי הבחינה צריכה להתמקד בכל משחק לגופו, ולא להתייחס לסדרת משחקים. לבסוף, הזכיר בית המשפט פסיקה קודמת של בית המשפט העליון שתמכה במסקנה כי פוקר הוא "משחק אסור". על יסוד שיקולים אלה נדחה הערעור על הכרעת הדין ועל גזר הדין.