רע"א 8744/08

תקציר

פסק הדין מתייחס לשתי בקשות רשות ערעור על פסקי דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב בעניין שיפוי תאונות דרכים. במקרה הראשון חזר בית המשפט ואישר כי ויצמן, בעל מוסך, לא היה חייב בשיפוי קרנית – הקרן לפיצויים לנפגעי תאונות דרכים – מאחר שלא הוכח שהתיר לנהג ללא רישיון, עובד, לנהוג ברכב השכור שהיה מעורב בתאונה. נטל ההוכחה היה על קרנית להוכיח רשות מכללא, דבר שלא עשה. גם אם ניתן אישור, קבע בית המשפט כי לא ניתן להטיל דופי בויצמן, שכן הוא לא היה מודע להיעדר רישיון הנהיגה על ידו. כמו כן, המקרה השני עסק בתאונת מלגזה בה שהה מנהל החברה בחו"ל ולא הוכח כי ניתן היתר לנהיגה ללא רישיון. בית המשפט המחוזי הדגיש כי יש לבחון הן את חזקת הסמכות והן את דרישת האשמה, ודחה את עמדתה של קרנית כי ניתן להטיל אחריות אך ורק מנקודת מבט קניינית. שתי הבקשות נדחו, מה שחיזק את העיקרון לפיו על מנת שתביעות שיפוי יצליחו בנסיבות כאלה, הוכחת רשות ואשמה צריכה להיות ברורה על ידי התובע, שכן לא די רק בהוכחת גישה לרכב מבלי להוכיח כי הבעלים או הגורם האחראי ידע או היה עליו לדעת על היעדר כיסוי ביטוחי בשל היעדר רישיון נהיגה תקף. פסק הדין מציע את האפשרות של מאגר ציבורי לרישיונות מבוטלים כדי למנוע בעיות כאלה, תוך הדגשת המורכבות של הוכחת הרשאות מכללא וחיזוק נטל ההוכחה במסגרת דיני השיפוי.