ת"א 38160-10-22

תקציר

## ניתוח משפטי: ת"א 38160-10-22 פלוני נ' מ. מ. סאג'ור **מבוא:** פסק דין זה עוסק בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף, אשר נגרמו לתובע, לטענתו, כתוצאה מנפילה ברחוב בכפר סאג'ור בשל מפגע. המחלוקת בין הצדדים נסובה על שאלות החבות, האחריות והנזק. בית המשפט נדרש להכריע בשאלת קיומו של המפגע, רשלנותה הנטענת של הנתבעת (הרשות המקומית), שיעור האשם התורם של התובע, והיקף הנזק שנגרם לו. **הצגת המחלוקת וטענות הצדדים:** התובע, יליד 1988 ומורה במקצועו, טוען כי ביום 13.07.2020, בשעות הלילה, נפל בבור ברחוב בכפר סאג'ור, דבר שגרם לו לעקם את רגלו השמאלית ולנזקי גוף. לטענתו, המפגע נגרם כתוצאה מרשלנותה של הנתבעת, המועצה המקומית סאג'ור, אשר אחראית על תחזוקת הרחובות וחובת זהירות כלפי הציבור. התובע טוען כי הנתבעת לא תיקנה את המפגע, לא סימנה אותו ולא הציבה גידור או תאורה, ובכך הפרה את חובותיה על פי דין. התובע הוסיף כי הנתבעת לא הביאה עדים מטעמה ולא הציגה מסמכי תחזוקה, וכן מחזיקה דו"ח חוקר פרטי שלא הוגש, מה שמחזק את טענותיו. בנוסף, התובע טוען כי לא חל עליו אשם תורם, מכיוון שהבור היה נסתר ולא צפוי. הנתבעת, לעומתה, כופרת מכל וכל בקיום האירוע כפי שתואר על ידי התובע, וטוענת כי הפגיעה נגרמה בנסיבות אחרות לגמרי, או שמא התובע בדה את הסיפור. הנתבעת טוענת כי התובע לא הוכיח את נסיבות התאונה, את מיקום הפגיעה, ואף לא הוכיח כי מדובר בשטח ציבורי באחריותה. כמו כן, הנתבעת מצביעה על סתירות בגרסאות התובע לגבי נסיבות הפציעה, כפי שעלו מתיעוד רפואי ראשוני, וטוענת כי פגיעה זו פוגעת במהימנותו. עוד טוענת הנתבעת, כי גם אם תימצא חבות, יש לנכות ממנה אשם תורם בשיעור של 50%, וכי הנזק הנטען מופרז. **ממצאי בית המשפט לגבי העובדות:** בית המשפט קיבל את גרסת התובע לפיה התאונה אכן התרחשה כפי שתוארה, היינו, כי הלך ברחוב, נתקל במפגע בדמות בור, נפל ונחבל בברכו השמאלית. בית המשפט התרשם לחיוב מעדות התובע, מצא אותה עקבית, פשוטה, אמינה ומפורטת, וקבע כי היא לא הופרכה בחקירה הנגדית. כמו כן, בית המשפט נתן משקל לתמונות שצורפו לכתב התביעה, אשר תיעדו את המפגע. **הכרעה בשאלות המשפטיות:** 1. **הוכחת נסיבות התאונה:** בית המשפט קבע כי התובע עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו במשפט אזרחי, לפיו גרסתו קרובה יותר לאמת מזו של הנתבעת (עמדת "מאזן ההסתברויות"). זאת, תוך התייחסות לכך שההליך אזרחי אינו דורש הוכחה מעבר לכל ספק סביר. בית המשפט נתן אמון בעדות התובע, מצא בה עקביות ופשטות, ודחה את טענות הנתבעת לגבי סתירות מהותיות בין גרסאותיו במסמכים הרפואיים השונים. נקבע כי הרישומים הראשוניים, שנערכו בסמוך לאירוע, תומכים בגרסת התובע לפגיעה בברך שמאל, ורישום מאוחר יותר בדבר "פגיעה במהלך העבודה" נתפס כשגיאת רישום בתום לב. 2. **אחריות הנתבעת:** בית המשפט קבע כי מוטלת על הנתבעת, הרשות המקומית, חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי הולכי הרגל בתחומה. זאת, מכוח סעיף 235 לפקודת העיריות, המטיל על הרשות המקומית חובה לדאוג לתיקון, ניקוז, ותקינות הרחובות, ולמנוע ולהסיר מכשולים. בית המשפט קבע כי התובע הוכיח את קיומו של מפגע, וכי הנתבעת לא הוכיחה שנקטה באמצעי זהירות סבירים למניעתו או הסרתו. כן הוחל על הנתבעת "כלל הידיעה המיוחדת", לפיו די בכך שהתובע יציג ראיות ראשוניות לקיומו של מפגע, והנטל להוכיח כי פעלה כשורה עובר לכתפיה. הנתבעת נכשלה בהבאת ראיות להוכחת פעולותיה, כגון נהלי תחזוקה, דוחות סיורים, או עדות מהנדס המועצה, ואף לא הציגה את דו"ח החוקר הפרטי שערכה. לפיכך, חבה הנתבעת ברשלנות. 3. **אשם תורם:** בית המשפט ייחס לתובע אשם תורם בשיעור של 35%. זאת, משני נימוקים עיקריים: ראשית, החלטת התובע לחצות את הרחוב שלא במעבר חציה מסומן, תוך "קיצוץ" דרך, כאשר קיימות אפשרויות בטוחות יותר להגיע ליעדו. שנית, התרשלותו לכאורה של התובע בכך שלא נתן דעתו לתנאי הדרך בעת הליכתו, ודרכה על המפגע. 4. **הנזק:** * **נזק לא ממוני (כאב וסבל):** בהתחשב במהות הפגיעה, הטיפולים הרפואיים, הניתוח, האשפוז, הנכות הרפואית (10% צמיתה) וגילו של התובע, העמיד בית המשפט את הפיצוי על סך 33,000 ₪. * **הפסד שכר לעבר ולעתיד:** נקבע כי התובע לא הוכיח הפסדי שכר בעבר, מכיוון שקיבל דמי מחלה, והמשיך לעבוד באותו שכר. עם זאת, בגין הפסד השתכרות עתידי (כולל הפסד פנסיה) נפסק פיצוי של 50% מחישוב אקטוארי מלא, סך של 135,000 ₪. * **עזרת צד ג':** בהתחשב בצורך בתמיכה וסיוע בפעולות יומיומיות, הן מיד לאחר התאונה והן בעתיד, נפסק פיצוי של 8,000 ₪. * **הוצאות:** נפסק פיצוי גלובלי של 4,000 ₪ עבור הוצאות עבר ועתיד (נסיעות, ציוד רפואי). * **סך הפיצוי הכולל:** 180,000 ₪. * **ניכוי אשם תורם:** מתוך סך הפיצוי, נוכה אשם תורם בשיעור 35%, והתוצאה הסופית היא 117,000 ₪. **תוצאה סופית:** בית המשפט חייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך 117,000 ₪, בתוספת שכר טרחת עורך דין, הוצאות משפט, אגרת בית משפט, ושכר מומחים (כנגד הצגת חשבוניות). התשלום יבוצע תוך 30 יום. **חידושים והיבטים משפטיים בולטים:** * **אימוץ גרסת התובע על בסיס "מאזן הסתברויות" אל מול טענות לסתירות:** בית המשפט הדגיש את ההבחנה בין הליך אזרחי להליך פלילי, וביסס את קבלת גרסת התובע על כך שהיא הסתברה וקרבה יותר לאמת, למרות טענות הנתבעת בדבר סתירות במסמכים רפואיים. ההתייחסות לסדר הרישומים הרפואיים, תוך מתן משקל רב יותר לרישומים סמוכים לאירוע, מהווה דגש חשוב בדיני ראיות. * **החלת "כלל הידיעה המיוחדת" על רשויות מקומיות:** בית המשפט הטיל נטל הוכחה מוגבר על הנתבעת, בכך שקבע כי די בכך שהתובע יציג ראיות ראשוניות לקיומו של מפגע, על מנת להעביר את הנטל לכתפי הרשות להוכיח כי פעלה כדין. הדבר נובע מהמעמד המיוחד של רשות מקומית, אשר מצוי בידה הידע והשליטה הייחודיים על תשתית הדרכים. * **פרשנות הוראות פקודת העיריות:** בית המשפט הדגיש את החובות הסטטוטוריות המוטלות על רשות מקומית מכוח פקודת העיריות, לרבות חובת תחזוקה, תיקון, ומניעת מכשולים ברחובות, וביסס עליהן את חובת הזהירות הקונקרטית. * **התמודדות עם היעדר עדים מטעם הנתבעת:** בית המשפט הפעיל חזקה עובדתית לרעת הנתבעת בשל הימנעותה מהצגת ראיות מהותיות, כגון דו"ח חוקר ועדויות עובדי מועצה, תוך שהוא מדגיש את חשיבותם להוכחת טענות הגנתה. * **קביעת אשם תורם בהליכה שלא במקום המיועד:** קביעת אשם תורם משמעותי (35%) על התובע, בגין חציית כביש שלא במעבר חציה, תוך התייחסות לשיקולי מדיניות משפטית בדבר אחריות הולכי רגל בשמירה על בטיחותם. פסק דין זה מדגים את האיזון המורכב שבית המשפט מבצע בין אחריותן של רשויות מקומיות לשלום הציבור, לבין חובתם של פרטים לשמור על זהירות סבירה במסגרת התנהלותם היומיומית.