בג"צ 2732/15

תקציר

בג"ץ דחה עתירה שניסתה לחייב את הפרקליטות לערער על זיכויו של גואל רצון מאשמת החזקת אנשים בתנאי עבדות. בית המשפט מכיר בשיקול הדעת של רשויות התביעה בהחלטה אם להעמיד לדין, לסגור תיק חקירה או לערער על פסק דין, ומתערב רק במקרים נדירים של חוסר סבירות קיצוני. הדבר נכון במיוחד כאשר ההחלטה שלא לערער באה בעקבות פסק דין, שכן בית המשפט מבקש להימנע מהרושם כי עתירות לבג"ץ יכולות לשמש מעקף להליך הערעור. במקרה דנן, החלטת הפרקליטות שלא לערער על זיכויו של גואל רצון נמצאה סבירה, בהתחשב בפסיקתו המפורטת של בית המשפט המחוזי, בשיקולי המדיניות שהפעיל ובקשיים המשפטיים המשמעותיים שפורטו בפסק הדין. הרשעתו של רצון במרבית העבירות האחרות, עונשו החמור והפיצוי המשמעותי סייעו לתמוך עוד יותר בהחלטת הפרקליטות. בעוד העותרים התמקדו בהיבט האינטרס הציבורי, בית המשפט מדגיש כי הפרקליטות נמצאת בעמדה הטובה ביותר לשמור על אינטרס זה, והיעדר הכרעה סופית של בג"ץ בשאלה המשפטית הספציפית אינו מחייב ערעור במקרה זה. ככלל, דחיית העתירה מחזקת את עקרון סופיות המשפטים הפליליים ואת חוסר רצונו של בית המשפט להתערב בשיקול דעתן של רשויות התביעה.