תנ"ג 32690-10-11

תקציר

מדובר בפסק דין של מקרה בו הגיש מבקש תביעה נגזרת בשם חברה, נגד שניים מנושאי המשרה בחברה הבת, בגין נזק נטען של כ-103 מיליון שקל, בשל משכורות מופרזות ובלתי סבירות ששולמו לנושאי המשרה. המשיבים טענו כי הכספים שהועברו לרשויות נוכו במקור וכי החברה המבקשת לא קיבלה אותם בפועל, ולכן יש לראות ברשויות את הגורמים המתאימים בעניין. לחילופין, על המבקש לצרף את הרשויות כמשיבים. המבקש השיב כי התביעה אינה מבוססת רק על דיני עשיית עושר אלא גם על דיני הנזיקין והחברות, בהם נמדד הנזק ביחס לנזק שנגרם ולא ביחס לתועלת המתקבלת. הצדדים הגיעו להסכם פשרה, לפיו נושאי המשרה ישיבו לחברה 22.5 מיליון שקל, והמבקשת ובא כוחה יקבלו 400 אלף שקל ו-3,375,000 ש"ח, בהתאמה, כפיצוי. סכום הפשרה אושר על ידי בית המשפט, בעקבות הפסיקה האמריקאית בנושא, ולאחר שלקח בחשבון את הסיכונים המשפטיים והסיכויים של התביעה, את היתרונות לחברה ואת הקמת ועדת התביעות הבלתי תלויה, שממצאיה תמכו בפשרה. בית המשפט עמד גם על סמכויותיה ושיקול דעתה של ועדה כזו בהקשר התאגידי הישראלי, והציע כי יש להתיר את הקמתה במשורה, רק לאחר הגשת תביעה נגזרת ועם שכנוע בנחיצותה. ממצאי הוועדה צריכים להיבחן בקפידה על ידי בית המשפט, שיש לו את המילה האחרונה באישור ההסדר. במקרה דנן אושר סכום הפשרה, לרבות שכר הטרחה של המבקשת ובא כוחה, והמשיבים חויבו לבצע את התשלומים בתוך 30 יום.