פש"ר 80-06-99

תקציר

בהיעדר כללים סטטוטוריים לגבי הקריטריונים החלים על נאמן בפשיטת רגל, בית המשפט פונה לפסיקה לקבלת הדרכה. לנאמן שיקול דעת בניהול הליך מכירת נכסי החייב והוא רשאי לבחור מבין מספר שיטות: מכרז, מכרז או משא ומתן פרטני. לכל שיטה כללים וחובות משלה, שבמרכזם הגינות ותום לב. מטרתו העיקרית של הנאמן היא להשיג את התמורה הגבוהה ביותר האפשרית עבור רכושו של החייב, שאינה מצדיקה כל אמצעי להשגתה. תפקידו של בית המשפט הוא לפקח ולבקר את פעולות הנאמן, ולהתערב רק כאשר הנאמן מפעיל את שיקול דעתו באופן בלתי סביר או בלתי ראוי, או מפר את תפקידו. במקרה זה, על בית המשפט מוטלת המשימה לבחון את החלטת הנאמן לדחות הצעה לרכוש את רכושו של החייב. המבקש, שהצעתו נדחתה, טען כי היה על הנאמן לקבל את ההצעה שכן היא היחידה שהוגשה. עם זאת, בית המשפט מצא כי החלטת הנאמן הייתה סבירה. המבקש לא הוכרז כזוכה, ותנאי ההצעה היו חסרי התאמה ולא היו לטובת חלק מהצדדים המעורבים. יתר על כן, המבקש לא הוכיח יכולת כלכלית לעמוד בהתחייבויותיו על פי ההצעה. באיזון בין האינטרסים השונים המעורבים, הגיע בית המשפט למסקנה כי שיקול דעתו של הנאמן לדחות את ההצעה היה מוצדק. גם טענות המבקש, שהתבססו על הליך המכרז שהותוו בהזמנה, לא צלחו. לפיכך, דחה בית המשפט את הבקשה לחייב את הנאמן לקבל את ההצעה והורה למבקש ולבא כוחו לשלם הוצאות בסך 15,000 ₪ לקופת הכינוס.