בד"מ 17/76

תקציר

עורך הדין של הנאשם הואשם במספר סעיפים של התנהגות מקצועית בלתי הולמת, אך אלה צומצמו לשניים במהלך הדיון. האישומים נגעו לאי השקעת כספי מרשו על ידי הנאשם כמבוקש ואי מתן מענה לתלונותיו הבאות של הלקוח בנושא. האישום הראשון בדבר אי השקעת כספי פיקדונות אושר על ידי בית המשפט. השופט הסכים כי היה על הנתבע לנקוט בצעדים פרואקטיביים יותר כדי להגן על האינטרסים הכלכליים של מרשו, במיוחד נוכח השיהוי המשמעותי של כמעט שנתיים בהשקעת הכספים. בית המשפט הדגיש את חובת הנאמנות של עורך הדין לפעול לטובת מרשו, במיוחד בתקופה של אינפלציה גבוהה, ומצא כי הנתבע הפר חובה זו. האישום השני שעניינו אי היענות לבקשות הלקוח לקבלת תגובה לתלונתו אושר אף הוא. בית המשפט פירש את הכלל הרלוונטי כך שעורכי דין מחויבים להגיב לתלונות שהוגשו נגדם, למרות שהכלל עצמו אינו קובע זאת במפורש. אי התגובה נתפסה כהבעת זלזול במערכת המשפט. עם זאת, השופט קיבל את טענת הנאשם כי פירש לא נכון את הכללים והקל בעונשו בשל העובדה שזו העבירה הראשונה שלו. פסק הדין כלל אזהרה לנאשם והורה לו לשלם הוצאות בסך 750 ל"י ללשכת עורכי הדין. כמו כן החליט השופט שלא לפסוק פיצויים למתלונן בשל היעדר נתונים מספקים בנושא. פסק הדין היה אמור להתפרסם בעילום שם.