ע"פ 1075/98

תקציר

בערעור אזרחי מס' 1102/98 הורשע המערער, עורך דין במקצועו, על ידי בית המשפט המחוזי בקבלת כספים במרמה בנסיבות מחמירות, גניבה בידי מורשה ומסירת פרטים כוזבים לרשויות המס. בית המשפט מצא דפוס של התנהגות מרמה, כולל מעילה בכספים מלקוחות בתואנות שווא להוצאות משפט ואי מילוי תפקידו, כגון הגשת תביעות או התייעצות עם מומחים. המערערת השתמשה בכספים שהתקבלו עבור לקוחות לתועלת אישית מבלי ליידע אותם והחזירה את הכספים רק לאחר שגילתה את אי ההתאמות, לעיתים לאחר עיכובים ובערכים נומינליים. בית המשפט העליון אישר את ההרשעה, והדגיש כי מעשיו של המערער הוכיחו דפוס מרמה עקבי ושלל כל טענה לתום לב. עוד הודגש כי מערכת היחסים המשפטית בין עורכי דין ללקוחות אינה מאפשרת לעורכי דין להשתמש בכספי לקוחות ללא הסכמה מפורשת. ערעור ההגנה בטענה שהכסף היה שלו או הוחזר כדין נדחה, שכן בית המשפט קבע כי בעלות לבדה אינה שוללת אישומי גניבה. בית המשפט העליון אישר את עונשו של חמש שנות מאסר בערכאה נמוכה יותר (שתיים וחצי לריצוי), ומצא אותו ראוי למרות גילו ומצבו הבריאותי של המערער, נוכח האופי החמור של הפרות האמון המתמשכות לשם הפקת רווח כספי.