בר"ע 1999/07

תקציר

התיק נסוב סביב סכסוך בנוגע לעבודות בנייה על חלקת אדמה משותפת בתמרה. הקרקע המדוברת, ששטחה כ-30 דונם, נמצאת בבעלותם של מספר אנשים, שאף אחד מהם אינו בעל הדין בתיק זה. ליבת המחלוקת נסובה סביב חלוקת הקרקע כפי שהותוותה בהסכם חלוקה לא רשמי משנת 1990, שחילק את הקרקע למספר חלקים שהוקצו לבעלים שונים. המשיבים, שהם המבקשים בפני בית המשפט, טוענים כי הסכם החלוקה מקנה להם חזקה בלעדית וזכות שימוש בחלק מסוים בחלקה. מנגד, טוענים המבקשים כי הסכם החלוקה, שמעולם לא נרשם רשמית, אינו מחייב אותם, ולכן אין לאפשר למשיבים לבצע עבודות בנייה בחלקה ללא הסכמתם. ישנן שתי בקשות רשות ערעור בפני בית המשפט, הנובעות משתי החלטות של בית משפט השלום. הבקשה הראשונה (באשה 11277/07) מתייחסת לבקשה לצו מניעה זמני להפסקת עבודות הבנייה, שנדחתה על ידי השופט ג'דעון בנימוק של חוסר תום לב מצד המבקשים וקיומו של היתר בניה תקף. גם הבקשה השנייה (באשה 12010/07) נדחתה על ידי השופט ורבנר, שקבע כי ניתן להמשיך בעבודות הבנייה כפי שבוצעו על פי היתר תקף ואינן סותרות תכניות מתאר כלשהן. בית המשפט, בפסק דינו, דן בהרחבה בנבכי השותפות במקרקעין ובמגבלות על יכולתם של השותפים לפעול באופן חד צדדי. יודגש כי היתר בניה אינו מקנה זכויות קנייניות וכי נדרשת הסכמה של כל השותפים לביצוע עבודות בנייה בקרקע משותפת. בעוד המשיבים מסתמכים על הסכם החלוקה כבסיס לזכויותיהם הבלעדיות, בית המשפט מציין כי מאחר שהסכם זה לא נרשם באופן רשמי, הוא אינו מחייב את בעלי הקרקע הבאים, כאמור בסעיף 29 לחוק המקרקעין. פסק הדין בוחן גם את מושג תום הלב ותפקידו בעסקאות מקרקעין. נאמר, כי אי גילוי קיומו של הסכם החלוקה עלול להיחשב כפעולה בחוסר תום לב. בית המשפט מוצא כי המבקשים ברע"א 2004/07, שהם אחים ושותפים עסקיים של מי שחתום על הסכם החלוקה, היו מודעים לקיומו ולכן אינם יכולים לטעון לאי ידיעה. בקשתם למתן רשות ערעור נדחית לאחר מכן. עם זאת, בית המשפט מגיע למסקנה שונה ביחס למבקשת ברע"א 1999/07, עאישה סאמר, שכן אין ראיות המצביעות על ידיעתה על הסכם החלוקה, מה גם שהוא נגע לחלק אחר של החלקה. בנוסף, בית המשפט מדגיש כי זכות העדיפות של המשיבים במקרה זה אינה מבוססת, גם אם נניח שעאישה ידעה על הסכם החלוקה. אין כל ראיה לחלוקה פנימית כלשהי בחלקות שהוקצו בהסכם, וטופס ההסכמה לעבודות הבנייה חתום על ידי אדם אחר ממנו ירשה עאישה את הזכויות בקרקע. יתר על כן, העברת הזכויות במקרקעין לעאישה נעשתה ללא תמורה ולא נרשמה, מה שמעלה שאלות לגבי תום הלב הכולל של העסקאות. בסופו של דבר, בית המשפט קובע כי יש לדחות את בקשות רשות הערעור על החלטות בית משפט השלום. עאישה סאמר והמבקשים ברע"א 2004/07 נדרשים לשלם למשיבים סך של 2,000 ₪ בגין כל בקשת רשות ערעור.