ת"א 48097-03-21

תקציר

פסק הדין דן בתחולת תקופת ההתיישנות על תביעה אזרחית בגין רשלנות רפואית. בית המשפט מקבל את טענת ההתיישנות של הנתבעים ופוסק לטובת דחיית תביעת התובע. פסק הדין מתבסס על תחולת חוק ההתיישנות, ובפרט סעיפים 5(1), 6 ו-8, הקובעים מגבלת זמן של שבע שנים לתביעות כספיות, וסעיף 7, הקובע את התליית תקופת ההתיישנות בתנאים מסוימים. התובעת טענה כי העובדות המהוות את עילת התביעה נעלמו עקב אי קבלת מסמכים רפואיים מהנתבעים, וכי יש להאריך את תקופת ההתיישנות על בסיס כלל "הגילוי המאוחר". עם זאת, בית המשפט מוצא כי התובע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענה זו וכי החריג אינו חל. בנוסף, בית המשפט דוחה את טענות התובעת להארכת תקופת ההתיישנות, לרבות תביעות המבוססות על תקופת הקורונה והיעדר חוות דעת רפואית המצורפת לכתב התביעה. השופטת מדגישה כי תביעת רשלנות רפואית מחייבת חוות דעת רפואית תומכת וכי החובה לצרף חוות דעת כזו אינה עניין פרוצדורלי אלא מהותי. כמו כן, השופט מציין כי התנגדויות מקדמיות, כגון תקופת ההתיישנות, ניתן להעלות באופן עצמאי ובכל עת, לרבות לפני הגשת כתב ההגנה. בסופו של דבר, בית המשפט מורה על דחיית התביעה על הסף בשל תום תקופת ההתיישנות, אך מוותר על הוצאות הנתבעים לאור הנסיבות הספציפיות של המקרה.