ע"א 3414/93
פסק-דין עליון
תקציר
בית המשפט העליון דן בערעורו של יהלומן (המערער) אשר נאסר עליו להיכנס לבניין הבורסה בשל בקשת הבורסה הבלגית, בעקבות סירובו לבוררות בסכסוך עסקי. תחילה קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו כי הבורסה אינה מקום ציבורי, והתיר למשיב, הבעלים הרשום של הבניין, להגביל את הגישה. עם זאת, בית המשפט העליון הכיר בצורך לשקול את אופיו המהותי ולא הפורמלי בלבד של הקניין, והציע כי הוא יכול להיות מעין ציבורי, ובכך להכפיף אותו לעקרונות המשפט הפרטי והציבורי. השופט ד' לוין טען כי רכוש בעל אופי ציבורי משמעותי עשוי לחייב יישום של עקרונות יסוד במשפט הציבורי, כגון שוויון, גם אם הוא בבעלות פרטית. בית המשפט ציטט תקדימים בינלאומיים וישראליים המשקפים את טשטוש הגבולות בין המשפט הציבורי לפרטי, וציין את "הדואליות הנורמטיבית" החלה על גופים הממלאים תפקידים ציבוריים למרות אופיים הפרטי, כמו חברות ממשלתיות ואף עמותות פרטיות העוסקות במשימות ציבוריות. בית המשפט העליון מצא כי הרישום העובדתי הקיים אינו מספק ולכן החזיר את התיק לבדיקה נוספת כדי לקבוע את אופייה האמיתי ותפקידה של בורסת היהלומים. ההחלטה שבה והדגישה את החשיבות שלא להטיל מגבלות מופרזות במשפט הציבורי על גופים פרטיים, אלא אם כן הדבר מתחייב ממהותם האופרטיבית ומתפקידם הציבורי, והדגישה גישה זהירה לאיזון בין האינטרס הציבורי לזכויות הפרטיות.
חקיקה מקושרת
ע"א 3414/93 שמחה און נ' מפעלי בורסת היהלומים בע"מ, עליון (29.11.1995)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.