בג"צ 714/20

תקציר

להלן ניתוח משפטי של פסק הדין בבג"ץ 714/20 **קונבע נ' המפקד הצבאי לאזור איו"ש**, המתמקד בעקרונות המשפטיים ובחידושים העולים ממנו. ### מבוא פסק הדין עוסק בסוגיית האכיפה והמשכיותו של צו החרמה והריסה שניתן מכוח תקנה 119 לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945, לאחר שבעל המקרקעין הקים מחדש מבנה על הקרקע שהוחרמה מבלי לקבל אישור מהמפקד הצבאי. ### עקרונות משפטיים מרכזיים **1. מהות ההחרמה לפי תקנה 119:** בית המשפט העליון הבהיר כי החרמת מבנה מכוח תקנה 119 אינה מסתכמת בהריסתו הפיזית בלבד, אלא כוללת גם החרמה של הקרקע עליה הוא ניצב. המשמעות המשפטית של "החרמה לזכות ממשלת ישראל" היא שלילת זכויות הבעלות של הבעלים המקוריים בנכס. בהיעדר "מחילה" (פעולה משפטית של שר הביטחון להשבת הזכויות), הבעלות אינה חוזרת לידי בעליה המקוריים, וזכויות השימוש או הבנייה בקרקע נותרות בידי המדינה. **2. איסור בנייה מחדש והצורך באישור המפקד הצבאי:** פסק הדין מדגיש את סעיף 331(ב) לצו בדבר הוראות ביטחון, הקובע מפורשות כי לא יוקם בניין על שטח קרקע שבו ניצב בניין שהוחרם ונהרס, אלא באישורו של המפקד הצבאי. עקרון זה נועד למנוע "עשיית דין עצמי" מצד בעלי המקרקעין ולשמור על אפקטיביות ההרתעה המושגת באמצעות צווי הריסה. **3. דחיית טענת תום הלב והכשרת הבנייה בדיעבד:** בית המשפט קבע כי הגשת בקשה להיתר בנייה (גם אם אושרה על ידי הרשות המקומית, שאינה הגורם המוסמך בהקשר הביטחוני) לאחר ביצוע הבנייה בפועל, אינה יכולה להכשיר פעולה שהיא בלתי חוקית מראשיתה. החובה לקבל אישור מהמפקד הצבאי היא תנאי מוקדם, והפרתו מהווה עילה להריסה נוספת של המבנה המוקם. ### חידושים משפטיים ודגשים פרשניים **א. פרשנות תכליתית של צווי הריסה:** בית המשפט דחה את הניסיון לפרש את הצו באופן "דווקני" (פרשנות מכלל לאו), לפיה איסור הבנייה חל רק על המבנה הספציפי ולא על הקרקע. השופט סולברג קבע כי לשון הצו ותכליתו (הרתעה) מחייבים פרשנות רחבה, לפיה איסור הבנייה חל על המקרקעין שבהם בוצעה ההריסה. **ב. "קריאה לשיפור" (הערה צופה פני עתיד):** אחד החידושים המעשיים בפסק הדין הוא ההנחיה המנהלית שנתן בית המשפט למפקד הצבאי. אף שבית המשפט אישר את האכיפה, הוא המליץ למפקד הצבאי לנסח את צווי ההריסה בעתיד בצורה בהירה יותר, תוך ציון מפורש של איסור הבנייה על המקרקעין עצמם, ולא רק התייחסות ל"דירה" או ל"מבנה", כדי למנוע פרשנות שגויה מצד האזרחים. **ג. עצמאות הסמכות הביטחונית מול רשויות מקומיות:** פסק הדין מבהיר את ההיררכיה המשפטית באיו"ש: אישור שניתן על ידי רשות מקומית לבנייה אינו גובר על צו החרמה והריסה שהוצא מכוח הסמכויות הביטחוניות של המפקד הצבאי. בנייה שבוצעה ללא אישור המפקד הצבאי על קרקע מוחרמת דינה להריסה, ללא קשר לאישורים תכנוניים אזרחיים. ### סיכום פסק הדין מחזק את כוחו של המפקד הצבאי באכיפת החלטותיו, ומציב גבול ברור לבעלי מקרקעין: החרמת נכס היא פעולה קניינית רחבה שמונעת פיתוח עתידי של הקרקע ללא היתר מפורש מהמפקד הצבאי. "עשיית דין עצמי" בדמות הקמת מבנה מחדש נתקלת באפס סובלנות שיפוטית, תוך הדגשה כי הליך הכשרה בדיעבד אינו חוסם את סמכות המדינה להרוס את המבנה פעם נוספת.