ת"ד 4838-09-19

תקציר

הנאשם הורשע במספר עבירות תנועה, בהן נהיגה בקלות ראש, עקיפה בצומת, גרימת חבלה גופנית ונהיגה ללא ביטוח. השופט פתח בקביעת מתחם הענישה ההולם, בהתחשב בערכים החברתיים שנפגעו, בחומרת העבירות ובנסיבות ביצוע העבירות, תוך מתן עדיפות לעקרון ההלימה בענישה. השופט שקל את נסיבות המקרה, את מידת אשמתו ורשלנותו של הנאשם ואת תוצאות התאונה. הם מצאו את הנתבע רשלן ביותר ואחראי לתאונה ולתוצאותיה. השופט התחשב גם במדיניות הענישה הנהוגה בעבירות מסוג זה ובנסיבות התאונה, לרבות העובדה שהנאשם נהג ללא ביטוח, וסיווג את חומרת העבירות כגבוהה. בשלב השני בחן השופט האם קיימות נסיבות חריגות המצדיקות חריגה מאזור הענישה שנקבע. הם לא מצאו נסיבות כאלה המצדיקות חריגה וציינו כי רשימת הגורמים המצדיקים נסגרה ותנאיה לא התקיימו במקרה זה. כמו כן נדונו והוחלו שיקולי שיקום ועקרון הענישה המדורגת. השופט קיבל את טענת הנאשם בדבר כשלים ראייתיים, אך לא מצא בהם די כדי להקל בעונש. בשלב השלישי קבע השופט מהו העונש ההולם לנאשם, בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות לעבירה. הם קנסו את הנאשם ב-1,500 שקל, שישולמו ב-5 תשלומים, ופסלו אותו מלהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה של 5 חודשים, עם 6 חודשי פסילה נוספים על תנאי למשך שלוש שנים. השופט גם חייב את הנאשם לחתום על התחייבות כספית בסך 5,000 שקל למשך שלוש שנים, שלא לבצע עבירות תנועה בתקופה זו. ההחלטה התקבלה שלא בנוכחות הצדדים, ולנתבע זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בתוך 45 יום.