סע"ש 20049-12-20

תקציר

פסק דין זה נובע מתביעה שהגישו שישה עובדים לשעבר של חברת רונופולידן תעשיות פלסטיק נגד החברה לקבלת הטבות תעסוקה שונות. התובעים טענו כי החברה לא סיפקה להם גמול שעות נוספות ראוי, ימי חופשה והפרשות לפנסיה, בין היתר, לאורך כל תקופת העסקתם, שהסתיימה בין השנים 2013 ל-2018. השופט פתח בסיכום ההיסטוריה הפרוצדורלית הארוכה של התיק, שכללה דיונים רבים ועיכובים. לאחר מכן הם התייחסו לגופו של עניין, החל בשאלה האם רונופולידן הוא מפעל פלסטיק, כפי שטענו התובעים. השופטת ציינה כי הנתבעת הודתה כי העסיקה עובדים המייצרים פוליטילן, סוג של פלסטיק, וכי חלק מהמכונות במפעלם מייצרות חומר זה. עם זאת, הנתבעת טענה כי רק מיעוט מעובדיה ומכונותיה עוסקים בייצור פלסטיק. השופט מצא כי למרות זאת, הנתבעת מייצרת מוצרים ממשפחת הפלסטיק וכי אריזתה כוללת פלסטיק. הם גם לקחו בחשבון את העובדה ששמה הקודם של החברה היה "רונופול תעשיות פלסטיק" וכי היא טופלה כיצרנית פלסטיק בהליכים משפטיים קודמים. על בסיס זה קבע השופט כי הנתבע הוא אכן מפעל פלסטיק. באשר לחישוב גמול השעות הנוספות, הסכימה השופטת עם התובעים כי יש לכלול את תוספת המשמרת הקבועה בצו ההארכה בשכר הרגיל לצורך חישוב השעות הנוספות. השופטת הכריעה גם במחלוקות שונות הנוגעות לחישוב שעות העבודה, היקף המשרות והניכויים בגין הפסקות, וקיבלה במידה רבה את טענות התובעים. לאחר מכן התייחסה השופטת לתחולתו של צו ההרחבה בענף התעשייה וקבעה כי הוא חל על העסקתם של התובעים, ומזכה אותם בהפרשות לביטוח פנסיוני החל ממועד כניסת הצו לתוקף. השופט עבר לדון בטענות של כל תובע בנפרד. לגבי תובע 1 קיבל השופט את התחשיבים שהוצגו וקבע כי על הנתבעת לשלם להם 19,250 ₪ עבור גמול שעות נוספות ו-1,960 ₪ עבור הפרשות לפנסיה שלא הושלמו. לתובע 2 נפסק 1,573 ₪ עבור הפרשות לפנסיה ו-69,406 ₪ עבור תשלום שעות נוספות. השופטת הורתה לנתבעת לשלם לתובע 3 ש"ח 1,620 ש"ח בגין ימי חופשה שלא נוצלו ו-4,114 ש"ח בגין הפרשי שעות נוספות. התובע 4 חתם על כתב ויתור אך השופט ביטל אותו מחוסר הבנה ושקל גם את תקופת ההתיישנות של חלק מהתביעות. בסופו של דבר פסקה לו השופטת 8,412 שקל פיצויי פיטורים, 1,336 שקל עבור הפרשות לפנסיה ו-5,410 שקל עבור גמול שעות נוספות. התובעת 5 הייתה זכאית ל-2,802 ₪ בגין הפרשות לפנסיה ול-90,259 ₪ בגין הפרשים לשעות נוספות. לבסוף נפסקו לתובעת 6 1,620 ₪ בגין ימי חופשה שלא נוצלו ו-4,172 ₪ בגין תשלום שעות נוספות. בפסק הדין קבעה השופטת גם את מועדי התשלום לכל תביעה וציינה כי לא ייפסקו לתובעים הוצאות משפט בשל התנהלותם הפרוצדורלית. זכות הערעור על ההחלטה ניתנה לשני הצדדים.