ו"ע 1007/05

תקציר

חברה פרטית, ש.י. ברכה בע"מ ("החברה"), ביצעה פרויקט מגורים בבאר שבע והגישה ערר על דרישת תשלום היטל ביוב מעיריית באר שבע ("העירייה") ממאי 1996. הערר הוגש בינואר 2005, כמעט תשע שנים לאחר הגשת הדרישה, מה שהוביל את העירייה לטעון כי יש לדחות את הערר אך ורק על סמך הגשתו בטרם עת. על פי חוק הרשויות המקומיות (ביוב), יש להגיש ערר בתוך 30 יום מיום קבלת הדרישה, עם אפשרות להאריך תקופה זו ב-30 יום נוספים באישור יו"ר הוועדה. עוד טענה העירייה כי הדרישה הוגשה כדין ובהתאם לנהלים הנדרשים, וכי כל פגם בדרישה אינו מצדיק את דחיית הערר. מנגד, טענה החברה כי הערר הוגש בתוך פרק הזמן הנדרש, כפי שהחל בתביעה אזרחית שהוגשה במאי 2003, וכי העירייה לא עמדה בדרישות החוק בכך שלא כללה הודעה על דרישת התשלום וזכות ערעור. כמו כן, החברה טענה כי יש להחיל את תקופת ההתיישנות הרגילה וכי זכות הגישה לערכאות היא זכות יסוד חוקתית. עם זאת, ועדת הערר פסקה לטובת העירייה, וקבעה כי הערר אכן הוגש מעבר למועד הקבוע בחוק וכי אין נימוקים משכנעים להארכת התקופה. הוועדה קבעה כי החברה, בהיותה גוף פיתוח מתוחכם, הייתה מודעת להליך הערעור ולמועדים, וכי אי ציון זכות הערעור בדרישה אינו מצדיק את השיהוי. בנוסף, הוועדה לא מצאה כל הצדקה לטענת החברה בדבר היעדר הודעה מוקדמת, במיוחד בהתחשב בזמן שחלף מאז תשלום ההיטל. הוועדה הדגישה כי זכותה של העירייה להסתמך על סופיות ההיטל גוברת על השיקולים האמורים. בעקבות זאת נדחה הערעור, והחברה חויבה לשלם לעירייה הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 3,000 ₪.