בר"ע 12391-07-13

תקציר

לאחר בחינה מדוקדקת של התיק וטיעוני המבקש, הבקשה נדחתה על יסוד מספר נקודות מרכזיות. המבקש ערער על כך שיש להכיר בנזק למניסקוס בגין נכות ללא צורך במגבלות תפקודיות. עם זאת, הן בית המשפט המקומי והן בית המשפט העליון טענו כי הליקוי חייב לכלול מגבלות תפקודיות כדי להיות זכאי להגדרת נכות. התקנות מסווגות באופן מובהק מצבים של מניסקוס, ומציינות מצבים בהם לא מוענקת נכות ללא בעיות תפקודיות. בנוסף, אושרה סמכותה של הוועדה לערוך בדיקות נדרשות להערכת נכות, דבר המצביע על כך שבדיקות כאלה נתונות לשיקול דעתה ועשויות להעדיף את המבקש. בית המשפט הדגיש כי קביעת תחולתם הרפואית של התנאים המפורטים בתקנות היא נחלתה הבלעדית של הוועדה הרפואית, והחלטתה אינה נתונה להתערבות בית המשפט אם היא מוצדקת כראוי. ההסבר הקפדני של הוועדה הגיע למסקנה כי מצבו של המבקש אינו נכות עצמאית המצדיקה קצבאות נכות נוספות. לפיכך, נקבע כי לא בפעולות הוועדה ולא בפסק דינו של בית הדין האזורי נפלו טעויות משפטיות המצדיקות את התערבותו של בית משפט זה, שהובילו לדחיית הבקשה ללא הטלת הוצאות. פסק הדין ניתן ביום 05/03/2014, בהיעדרם של הצדדים.