ע"נ 140/08

תקציר

הערעור הנדון עוסק בשאלה האם המערערת, שסבלה ממום מולד בכף הרגל, צריכה לקבל הכרה ופיצוי בגין החמרת מצבה במהלך שירותה הצבאי. נקודת המחלוקת העיקרית היא האם מצב כף רגלה של המערערת בא לידי ביטוי לפני או אחרי גיוסה. מסקנת הפאנל היא כי המסמכים והעדויות הרפואיים הקיימים תומכים בטענה כי מצבה של המערערת היה קיים טרם גיוסה. הם מציינים כי עדותה של המערערת עצמה הכילה סתירות, דבר המפחית מאמינותה. מהמסמכים והעדויות, לרבות זו של רופאו של המערערת לפני גיוסה, ד"ר פרנק, עולה כי המערערת חוותה כאבים ומגבלות תפקודיות ברגליה טרם גיופה לצבא. כתוצאה מכך, הפאנל קובע כי מצבה מתואר בצורה הטובה ביותר כהחמרה של פציעה קיימת, ולא כמערכת יחסים של סיבה ותוצאה עם שירותה. יתר על כן, הפאנל מסכים עם הערכתו של קצין התגמול בדבר החמרה של 50%, וסבור כי מדובר בהערכה נדיבה של מצבו של המערער. הערעור נדחה, וההחלטה הקיימת לטובת המשיב מתקבלת. ההחלטה אינה כוללת צווים בדבר הוצאות, והמערערת שומרת לעצמה את הזכות לערער על פסק הדין בבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום. הרשומה הרפואית תוחזר למשיב.