ת"א 1320-04-12

תקציר

התובע, שעלה לישראל מרומניה בשנת 2006, עבד במפעל הנתבעת בו נפגע בשנת 2009 במהלך עבודתו. נסיבות התאונה שנויות במחלוקת בין הצדדים. התובע טען כי התבקש על ידי עמיתו, מארק, לשנות את מיקום הסיכות במכבש, ותוך כדי שסייע לו, נמחצה ידו השמאלית על ידי המכבש, נקטעה שתי אצבעות ופגעה בשלישית. מארק טען כי עבד לבדו באותה עת ומעורבותו של התובע לא הייתה רצויה ומיותרת. בית המשפט מצא את גרסת התובע לאירועים אמינה יותר, שכן היא נתמכה בראיות ובתיאורו הבלתי הגיוני של מארק. התאונה תועדה במצלמת אבטחה, אך התיעוד נמחק ולא ניתן היה לשחזר אותו, לרעת הנאשמים. בית המשפט קבע כי הנתבעת אחראית לנזקי התובע, בשל היעדר גידור סביב המכבש ואי הקפדה על הגנת דוושת הרגל שהפעילה את המכונה. עוד נמצא כי התובע התרשל באופן תורם, ודרך בעצמו על הדוושה, שהייתה גלויה לעין וראוי היה להבחין בה, נוכח היכרותו עם המכונות. עם זאת, אשמתו התורמת יוחסה לו בשיעור נמוך של 10%, בשל היכרותו הנרחבת עם העיתונות ונסיבות התאונה. בית המשפט העריך את נזקי התובע כדלקמן: נכות משוקללת לצמיתות בשיעור של 39%, לרבות נכויות אורתופדיות ונפשיות; הפסדי שכר קודמים בסך 80 אלף שקל; 630,000 ש"ח בגין ניכוי פוטנציאלי מכושר השתכרות והפסדי פנסיה; 130,000 ש"ח לסיוע צד ג' בעבר ובעתיד; ו-400,000 ₪ בגין נזק לא ממוני. לאחר ניכוי 10% בגין אשמתו התורם של התובע ו-806,655 ₪ ששולמו על ידי המוסד לביטוח לאומי, חושב סך הפיצויים בהם חייבים הנתבעים בסך של 309,345 ₪. סכום זה הוגדל גם ב-23.4% עבור שכר טרחת עורך דין והוצאות, כאשר הריבית נצברה מיום פסק הדין ועד לתשלום. לתובע נפסק גם החלק השני של האגרה.