ע"ע 300376/97

תקציר

פסק דין זה נסוב סביב תביעת הטרדה מינית שהגישה עובדת לשעבר (המשיבה) נגד מעסיקה לשעבר (המערער), שהיה הבעלים והמפעיל של חברת תקשורת מחשבים. המשיב עבד בחברה בין השנים 1992-1994 ובעיקר ביצע משימות אדמיניסטרטיביות. המערער הודה כי השמיע הערות בעלות אופי מיני כלפי המשיב, והצדיק אותן כ"סגנון דיבור וז'רגון". בית הדין האזורי מצא את המערערת אשמה בהטרדה מינית מילולית ופיזית של המשיב, בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה התשמ"ח-1988. לגופו של עניין, קיבל בית המשפט את גרסתה של המשיבה בדבר "תקרית יפו" בה נגע בה המערער מינית ללא הסכמתה. עוד קבע בית המשפט כי המשיבה התנגדה להתנהלותה של המערערת, וההתנכלות הביאה לפיטוריה מהחברה. כתוצאה מכך, חויבה המערערת לפצות את המשיב בגין הפסדי השתכרות, הוצאות טיפול פסיכולוגי ועוגמת נפש בסך 53,200 ₪, בצירוף הוצאות משפט. המערערים ניסו לערער על קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי, אך לא הצליחו לשכנע את ערכאת הערעור. ערכאת הערעור אישרה את ממצאי הערכאה הנמוכה יותר, וציינה כי הם נתמכים בראיות, לרבות הודעות דוא"ל פוגעניות ששלח המערער. בית הדין הוסיף והדגיש כי התנהגותה של המערערת פגעה בזכותו של המשיב למקום עבודה נקי מהטרדה מינית, כמתחייב מסעיף 7 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. סעיף זה נועד למנוע הטרדה מינית במקום העבודה והיה ישים גם בתקופה הרלוונטית של המקרה. בנוסף, בית הדין הדגיש את התנאים המשתמעים בחוזה העבודה, המחייבים את המעסיק לשמור על סביבת עבודה בטוחה ולא מפלה ולפעול בתום לב כלפי עובדיו. לפיכך נדחה הערעור, והמערערים חויבו לשאת בהוצאות הערעור, ביחד ולחוד, בסך של 2,500 ₪. פסק הדין הדגיש את חומרת ההטרדה המינית במקום העבודה והדגיש את חשיבות זכויות העובדים לסביבת עבודה בטוחה ומכבדת.