המ"ש 18859-10-24

תקציר

החלטת בית המשפט מתבססת על כך שהמבקש לא הגיש בקשה למשפט בתוך פרק הזמן שנקבע, והטעמים המיוחדים המצדיקים את קבלת בקשתו המאוחרת אינם מתקיימים במקרה זה. המבקש טען כי לא קיבל את הדו"ח, אך בית המשפט מצא כי המשיב שלח את הודעת הקנס לכתובתו הרשומה של המבקש, כקבוע בחוק. על פי תקנה 44א לתקסד"א, קיימת חזקת מסירה לדואר רשום, אשר המבקש לא הצליח לסתור. בית המשפט הדגיש כי הזכות ליומו של אדם בבית המשפט אינה מוחלטת ויש לאזן בינה לבין זכויות ואינטרסים אחרים. במקרה דנן, טענת המבקש כי לא היה מודע לעבירה המיוחסת לו לא הייתה משכנעת, מה גם שלא פעל להתייחסות לתסקיר. יתר על כן, בית המשפט מצא כי טענות המבקש, לרבות טענת ההתיישנות, לא נתמכו בראיות ולא עוררו ספק בדבר אשמתו. לפיכך, הבקשה נדחתה, שכן בית המשפט לא מצא סיכון לעיוות דין בדחייתה, והמבקש היה אחראי לשיהוי הבלתי סביר בהגשתה. החלטה זו התקבלה שלא בנוכחות הצדדים, ועומדת להם זכות ערעור כדין.