בג"צ 1024/00

תקציר

למועצה הארצית לתכנון ובנייה הוגשה עתירה על ידי בעלים של כמה חלקות קרקע בנס ציונה, שהתנגד לתוכנית מתאר מחוזית שסיווגה את נכסיו בתוך אזור נופש מטרופוליני ומנעה ממנו לבנות עליהם. בעתירה נטען כי קיים פער בין התכנית המחוזית לבין תכנית מתאר ארצית, אשר הגדירה את חלקותיו כשטח עירוני בנוי. המועצה מינתה חוקר לשמיעת ההתנגדויות, שהמליץ לקבל את התנגדות העותר. עם זאת, ועדת המשנה של המועצה דחתה אותה. העותר טען כי היה צריך להינתן לו זכות הטיעון בטרם תקבל המועצה במלואה את המלצת ועדת המשנה, וכי ההחלטה בלתי סבירה באופן קיצוני. בית המשפט העליון קבע כי המלצת החוקר אינה מחייבת ומוסד התכנון שומר לעצמו את הסמכות להחליט. היא גם לא מצאה פגמים פרוצדורליים או חוסר סבירות קיצוני בהחלטת המועצה, ודחתה את העתירה ופסקה למשיבים שכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪. בית המשפט הדגיש כי לא יתערב בהחלטות תכנוניות בהיעדר פגמים משמעותיים, מה שלא היה המקרה כאן. השופטת ביניש והשופטת ריבלין הסכימו עם פסק דינו של השופט גרוניס.