ת"א 1953/04

תקציר

התובע הגיש תביעה ייצוגית נגד בנק כרמל, בטענה כי הבנק חייב שלא כדין לקוחות לרכוש ביטוח חיים בעת נטילת הלוואות משכנתא. הבנק המשיך בנוהג זה למרות הוראה של משרד האוצר משנת 1994 המורה להם להבהיר כי ביטוח זה אינו נחוץ לצורך הלוואות עומדות. התובע ביקש החזר בגין דמי ביטוח ואיסור על הבנק לגבות פרמיות ביטוח חיים בגין הלוואות שטרם נפרעו. הבנק טען כי תקופת ההתיישנות פגה והעלה טענות משפטיות שונות. עם זאת, לפני שהתיק הגיע לבית המשפט, הצדדים הגיעו לפשרה. על פי ההסדר, הבנק יחזיר ללקוחות ששילמו דמי ביטוח על הלוואות עומדות בתקופות שבהן הבנק לא סיפק את ההבהרה הנדרשת. קבוצת התובעים חולקה לשתי קבוצות משנה: אלה שהפסיקו לשלם פרמיות לפני יוני 2005 ואלה שהמשיכו לשלם. תת-קבוצה א' תקבל החזר מלא, ואילו תת-קבוצה ב' תקבל 50% מהפרמיות שלה בחזרה. ההחזרים יהיו סמליים וללא ריבית, ושכר טרחת התובע ועורך דינו ינוכה. בית המשפט אישר את הסדר הפשרה, ומצא אותו הוגן וסביר, וקבע את שכר התובע על 5% ואת שכר טרחת עורך הדין על 10% מסכומי ההחזר. הסדר הפשרה היה אמור להתפרסם בעיתונים, והבנק נדרש לספק הבהרות ללקוחות. פסק הדין אישר את הסדר הפשרה והורה לבנק לעמוד בתנאים.