עת"מ 1412-12-13

תקציר

העותר ביקש רישיון לעסוק באסבסט, אך הדבר נדחה על ידי המשיבים בשל עברו הפלילי של העותר והפרות בטיחות בעבר. העותר טען כי ההחלטה מוקדמת מדי, אך בית המשפט מצא כי העתירה לא הוגשה בתוך פרק הזמן הנדרש, ולכן יש לדחות אותה מטעמים אלה בלבד. עם זאת, בית המשפט בחן גם את המקרה לגופו ומצא כי החלטת המשיבים הייתה סבירה. בית המשפט הסכים עם המשיבים כי שיקול הדעת לדחות את בקשת הרישיון מותר על פי החוק, וכי סוג העבירות שיש בהן כדי להצדיק דחייה נותר בלתי מוגדר כדי לאפשר שיקול דעת בכל מקרה. עוד מצא בית המשפט כי טענות העותר בדבר פרשנות החוק והנחיות הוועדה חסרות שחר. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי התחשבות המשיבים בניסיון העבר ובהרשעות העבר של העותר הייתה ראויה, ואינה מהווה כפל שיפוט או הפרה של עקרון ההסתמכות. בית המשפט הכיר בפגיעה בחופש העיסוק של העותר, אך אישר את החלטת המשיבים, בהתחשב בסכנות הטמונות בעבודה עם אסבסט ובצורך ברמת אחריות גבוהה. משכך, העתירה נדחתה, והעותר חויב לשלם למשיבים הוצאות ושכר טרחת עורך דין.