ת"א 39736-05-22

תקציר

## ניתוח משפטי של החלטת בית המשפט המחוזי (המחלקה הכלכלית) בבקשה להוצאת מסמכים מתצהיר עדויות ראשיות החלטה זו, שניתנה על ידי כבוד השופטת סיגל יעקבי, עוסקת בבקשת הנתבעים להוצאת מסמכים מתצהיר העדות הראשית של התובע, בטענה כי מסמכים אלו לא גולו כנדרש בהליכי גילוי המסמכים המקדמיים. הניתוח יתמקד בעקרונות המשפטיים ובחידושים הדיוניים העולים מההחלטה. **1. עקרונות יסוד של גילוי המסמכים:** ההחלטה מדגישה את עקרון היסוד של "משחק בקלפים גלויים" (Open Cards) בדיני סדר הדין האזרחי. עקרון זה נטוע בחשיבות ההליך הדיוני השקוף וההוגן, המאפשר לכל צד להכיר את חומר הראיות שבידי הצד שכנגד, ובכך למנוע הפתעות דיוניות ולאפשר לבעלי הדין לבנות את טענותיהם וטיעוניהם בצורה מיטבית. * **תקנה 57 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018:** תקנה זו מחייבת את בעלי הדין להחליף ביניהם תצהירי גילוי מסמכים, הכוללים רשימה של כל המסמכים הרלוונטיים למחלוקת, בין אם הם מועילים או מזיקים לבעל הדין המחזיק בהם. החלטה זו מחזקת את הפרשנות הרחבה של חובה זו, וקובעת כי היא חלה אף על מסמכים פומביים, גם אם בעל הדין סבור שהם מצויים בידי הצד שכנגד. * **תקנה 60(ג) לתקנות:** תקנה זו קובעת את הסנקציה המוטלת על בעל דין שלא גילה מסמך שיש לגלותו – אי-זכאות להגישו כראיה, אלא ברשות בית המשפט ולאחר שהוכח "הצדק סביר למחדל". ההחלטה מדגישה את הנטל המוטל על בעל הדין המבקש להגיש מסמך שלא גולה, להוכיח כי היה לו הצדק סביר לאי-גילויו. **2. חידושים דיוניים ויישום העקרונות:** ההחלטה מציגה מספר נקודות דיוניות חשובות: * **דחיית בקשה לסילוק על הסף בשל שיהוי:** על אף שהנתבעים הגישו את הבקשה בחלוף זמן רב לאחר הגשת תצהיר התובע, בית המשפט דחה את בקשת התובע לסלק את הבקשה על הסף. בית המשפט קבע כי אין עוד לעודד "שינה על זכויות" אך במקרה זה, לא הוכח כי השיהוי יצר לתובע יתרון בלתי הוגן או מנע ממנו להעלות טענות לגופה של בקשה. הדבר נכון במיוחד לאור העובדה כי הגשת מסמך שלא גולה כראיה דורשת את אישורו של בית המשפט, והנטל להוכיח "הצדק סביר" מוטל על בעל הדין המבקש זאת. עם זאת, השיהוי כן נלקח בחשבון לעניין פסיקת ההוצאות. * **הבחנה בין מסמך "ראייתי" לבין "חלק מהתצהיר":** בנוגע לנספח 16 (תרשימי אחזקות), בית המשפט קבע כי אין לראות בו מסמך נפרד המצורף לתצהיר, אלא כחלק אינטגרלי ממנו, אשר יכול היה להיכלל בגוף התצהיר עצמו. בכך, נמנע הדיון בשאלה האם היה צורך ב"הצדק סביר" לאי-גילויו, מכיוון שאין מדובר ב"ראיה" במובן המקובל, אלא בהבהרה לתוכן התצהיר. * **הבחנה בין "ידיעה שיפוטית" ל"הצדק סביר למחדל":** בנוגע לנספח 195 (נתוני מסחר), בית המשפט דחה את טענת התובע כי מדובר בידיעה שיפוטית, וקבע כי גם אם הנתונים פומביים, אין בכך כדי לפטור מחובת הגילוי. בית המשפט הדגיש כי עיקרון הידיעה השיפוטית נועד לאפשר לבית המשפט לקבוע ממצאים עובדתיים ללא צורך בראיות, אך אינו מהווה תחליף להצגת ראיות שלא גולו בהתאם לכללי הדיון. * **פרשנות רחבה לחובת הגילוי גם למסמכים הנוצרים על ידי הצד שכנגד:** בנוגע לנספחים 24 (דיווחים מידיים) ו-192 (מצבת אחזקות), בית המשפט פירש את חובת הגילוי בצורה רחבה, וקבע כי היא חלה גם על מסמכים שנוצרו על ידי הנתבעים עצמם, וזאת על מנת לאפשר ניהול הליך ב"קלפים גלויים". * **החלת סנקציות דיוניות באופן מדורג:** ההחלטה מבחינה בין מסמכים שנעשה לגביהם קיים "הצדק סביר" לאי-גילוי (כמו הדיווח מיום 3.5.2021, שצורף בשל עסקה שנערכה לאחר גילוי המסמכים) לבין מסמכים שלא נמצא להם הצדק סביר (כמו רוב הדיווחים בנספח 24). בהתאם, נעשו צעדים דיוניים שונים: חלק מהמסמכים הוצאו מתצהיר התובע, בעוד אחרים נותרו בו. * **הימנעות מתיקון תצהיר במקרים מסוימים:** בנוגע לסעיפים 41 ו-375 לתצהיר, בית המשפט קבע כי לאור העובדה שהם אינם כוללים ציטוטים מתוך המסמכים שהוצאו, אין צורך בהגשת תצהיר מתוקן. עם זאת, התובע לא יוכל להגיש את המסמכים שהוצאו כראיה. * **פסיקת הוצאות מידתית:** לאור קבלת הבקשה בחלקה בלבד והמועד בו הוגשה, בית המשפט נמנע מלפסוק הוצאות לטובת מי מהצדדים. **3. השלכות והמשמעות:** החלטה זו מחזקת את המחויבות של בעלי הדין לעמוד בדרישות גילוי המסמכים המקדמיות, תוך יישום עקרונות של הגינות דיונית ושקיפות. היא מהווה תזכורת כי גם מסמכים פומביים או כאלה הנמצאים לכאורה בידי הצד שכנגד, עדיין מחייבים גילוי, וכי הצדקה מאוחרת לגילוי מחייבת הוכחת "הצדק סביר" משמעותי. ההחלטה מדגישה את חשיבות ההליך המקדמי ככלי מרכזי להבטחת הליך הוגן ובירור אמיתי של המחלוקות.